מאה שערים ותקוה אין-סיפור

" הנרות הללו אנו מדליקים" שר אבא תוך כדי שהוא מדליק את הנרות.
אמא יוצאת מהמטבח עם קערת סופגניות מעשי ידייה ואחיי וחיותיי הקטנות קוטפות במהירות את הסופגניות מהקערה.
" מירל'ה" פונה אלי אבא "את כבר בת 19 הגעת לפרקך מן הראוי שתקימי בית בישראל, אפנה לשדכן אפרים. שימצא לך בחור ישיבה בן תורה ראוי ובעל מידות טובות ואם ירצה ה' תתחתנו".
אילו ידעו אמא ואבא מה מתרחש בתוך תוכי היו נדהמים ויושבים עלי שבעה.
אני מירל'ה "החרדית" בוגרת אולפנת בית יעקב מרגישה בתוך תוכי חילונית לחלוטין וחשה סלידה מהעולם החרדי הסגור למודרנה .
פעם בשבוע אני נוסעת לעיר לכרך הגדול תל אביב בבגדי חרדית שם בשירותי תחנת הרכבת אני מחליפה בגדים ויוצאת מהם חילונית מכנסי ג'ינס הדוקים חולצה צמודה עם מחשוף קטן וחשה שאני בעולם האמיתי שלי.
לפני חודשיים בעודי משוטטת "חילונית" בדיזנגוף סנטר
"התחיל" איתי בחור צעיר כבן 22 סטודנט שעובד כמאבטח בבניין משרדים בלילות לפרנסתו.
היחסים בינינו התהדקו מאוד התקרבנו מאוד גם מבחינה גופנית , התקרבנו? הרבה יותר מזה היינו ביחד כמו זוג נשוי ממש , כבר אנני בתולה! לא עוד מירל'ה החסודה אילו אבא ואמא היו יודעים שבר גדול היה במשפחה , אסון, מהומת אלוהים היתה פורצת שסופה מי ישורנה.
אבל אני שומרת על הסוד שלי מכל משמר ובלילות בוכה לא יודעת איך לצאת מהמיצר , לעבור כליל מהעולם החרדי לחילוני, ממה אתפרנס? היכן אגור?
והנידוי מהמשפחה שהיא יקרה לי.
ובינתיים חיה בין שתי עולמות שונים תוך כדי חשש גדול מהעתיד לבוא אם יתגלה סודי, בחג האורים אני חשה בעלטה כבדה מי יתן ובורא עולם יאיר לי דרכי ואצא מהמיצר.
אכן, נראה שאין פתרון.
מבחינה רגשית היא לא יכולה/לא מוכנה לנתק עצמה מהוריה האהובים, ומצד שני הקושי להשיג מטרתה, לחיות כחילונית.
סיפור נוגע ללב.
המשך כתיבה מהנה גבי ידידי. (חיוך).