סיפור במתנה – הסוד של השינוי

סיפור במתנה – הסוד של השינוי
(בסוף המאמר הזה יש מתנה, אמיתית, לא בכאילו, ואפשר לקפוץ ישר לסוף, או, לזרום עם הסיפור ולהגיע לסוף שהוא התחלה חדשה.)
כולנו אוהבים סיפורים. יותר מזה, סיפורים מהווים הנושא המרכזי שמעסיק אותנו, בין כשאנו עם עצמינו ובין כשאנו בקשר עם העולם שמסביב. במובן הפשוט, הזמן שאנו מקדישים לקריאת פוסטים ברשתות חברתיות, למעקב אחרי אירועים וחדשות באינטרנט, לצפיה בטלויזיה או קריאת ספרים ועיתונים, מחשבות ושיחות עם הזולת על מה שקרה, קורה ויקרה, כל אלו הם סיפורים. במובן העמוק יותר, כל התפישה האנושית היא דרך הפריזמה של הסיפור. עניינה, הוא לסנן את המידע המציף אותנו באופן קוהרנטי ומשמעותי, כדי להגן על עצמינו מהצפה של מידע, וכדי לייצר סדר, לפחות לכאורה, במציאות הכאוטית שהיא טבעו של העולם.
הסיפור אם כן הוא האופן בו אנו תופשים את המציאות ומתקשרים עם העולם. בשפה העברית, המילה סיפור בנויה מהשורש ס,פ,ר ממנו נגזרות מילים שונות: ספר, סיפור, ספר (זה שעושה לנו תספורת), מספר, ספר (עיר ליד הגבול). המשותף לכל המילים הללו הוא, שהן מסמלות פעולה של חיתוך ויצירת גבול, שזוהי פעולה קוגניטיבית שאנו עושים כדי להגביל את המידע שאנו קולטים, לבחור את זה שנראה לנו רלוונטי, ואז לעשות פעולה הפוכה לספר אותו, כלומר לחבר את החלקים הגזורים למצרף חדש ובעל משמעות (השורש ס,פ,ר פועל בונה, כמו במקרים אחרים, מילים שיש להם משמעות הפוכה, לספר זה לחתוך, לספר זה גם לשזור ולחבר, בדומה לשורש ש,ר,ש ממנו נגזרות מילים בעלות משמעות הפוכה: לשרש ולהשריש). במילים אחרות, הכל הרי בראש. גם כשאני אומר שיש על השולחן 3 תפוחים, זה לא באמת על השולחן. מצד המציאות, אין הבדל בין הדברים, אין תפוחים לעומת תפוזים, ובטח לא שלשה. זו הדרך שלנו, דרך המספרים והסיפורים לעצב תמונת עולם שיש בה גבולות, הגדרות, תכונות, סדר ומשמעות, איך אמר גבריאל גרסיה מארקס, "החיים הם לא מה שחיית, אלא האופן שבו אתה מספר אותם".
מאז ומתמיד שימש הסיפור כאמצעי העיקרי להעברת מסרים, לחינוך, ליצירת מיתוסים ולעיצוב מסורות המשתמרות בעזרת הסיפור שעובר בין האנשים ובין הדורות. כוחו המופלא של הסיפור קשור לתכונה נוספת שיש בו. הקושי העיקרי של העבודה החינוכית הוא ההתנגדות שיש לתלמיד, בן הוא ילד צעיר, בין אם הוא אדם מבוגר, לקבל מגורם חיצוני מסר חינוכי כזה או אחר. הסיבה היא, שבמסר החיצוני יש תמיד מרכיב של איום. בהנחה שהוא בא להשפיע עלי, ולא רק לתת לי מידע אובייקטיבי, עלי אם כן להשתנות. האינסטינקט ההישרדותי נחלץ להגן עלינו מפני השפעות זרות, שככאלה הן נתפשות כאיום על הזהות שלנו, על הקיום שלנו, כפי שאנו תופשים אותו ברגע נתון. התלמיד בבית הספר מנסה להתחמק מהשיעור, האדם הבוגר חוסם את המסר החדש בעזרת חרב הפיפיות שלו, הידע שלו, ומתוך בטחון עצמי ואגו, שהם הצד השני של הצורך להתגונן מפני השינוי, הוא דוחה את המסרים המוצעים לו.
 בהתנגדות הזו נתקלים מורים בבתי הספר, הורים מול ילדיהם, אנשים מבוגרים בכל שיחה או דיון שיש בו עמדות שונות, שהופכות עד מהרה לעמדות הגנה ומגננה, שלעיתים קרובות הופכות לעמדות התקפה ועימות.
מסתבר שזו לא גזירת גורל, והאנושות מימייה הקדומים ידעה למצוא את הדרך להגיע לנפשו וליבו של האדם בלי להילחם בו ובלי לאיים עליו.
סיפורי התנ"ך והעמים הקדומים, המיתולוגיות השונות, התאטרון לדורותיו, הספרות מאז ועד עולם, החינוך המסורתי, השבטי והקהילתי, כולם מספרים סיפורים, ובהצלחה רבה. מה שיש בו בסיפור שמצליח לנצח את הפחד הקמאי ואת ההתנגדות העמוקה שלנו לקבלה ולשינוי?
אני רוצה להציע לכם את מחשבותי בנושא.
הסוד של הסיפור כסוכן השינוי וההתפתחות המרכזי בתולדות האנושות טמון באופן המתוחכם בו הוא פועל עלינו.  
כשאנו שומעים סיפור, ומסתקרנים, מה שמושך אותנו הוא הלא ידוע. הסיפור תמיד מציג לנו מציאות אחרת מזו שאנו רואים, אם בכך שהוא מתייחס לתכנים שמעבר לתחום ההכרות שלנו, או שהוא מציג באופן אחר דברים המוכרים לנו. הסיפור על רומיאו ויוליה מרגש אותנו בכל פעם מחדש, כי הוא לא מדבר על הרוטינה של החיים שלנו, אלא על משהו אחר, לא ידוע, מסקרן. וסקרנות זו מושכת אותנו, מתוך שאיפה פנימית הטבועה בו, להתפתח ולגדול, לחפש משמעות או שליטה, ובמקור לשאיפה זו עסקו פילוסופים ופסיכולוגים רבים, ולא כאן המקום להאריך. זו אותה השאיפה שאינסטינקט ההישרדות בולם אותה במקום שהוא מרגיש איום. הסיפור מושך אותנו בזרותו, והוא משתמש בתכונה העיקרית של האמנות – הזרה, הצגת הדברים באופן שונה, זר, מסתורי, ובהתאם מושך, מעניין ומסקרן.
הצעה זו מסבירה את הסקרנות לשמוע סיפורים, אבל איך נבין את התגובה שלנו לסיפורים שמושכים אותנו? כשאנו מוצאים עצמינו במהלך קריאת ספר, או צפיה בסרט, שמספרים לעתים על מאורעות ואנשים שחיו לפני מאות שנים, בארצות רחוקות, בדרך כלל בדמיונו של הסופר, מפוחדים עד כדי צעקה, או מרוגשים עד דמעות, אנו חווים משהו יותר משמעותי מהכרות עם עולם חדש ולא ידוע. היסוד האנושי שקיים בסיפורים, המבטא את מכלול ההקשרים של החיים האנושיים, רגשות, אמונות, מערכות יחסים ועוד, מזדקק מתוך הסיפור, ונוגע בנו במקום שהקשרים אלו קיימים בחיים שלנו. רגש הוא רגש, אהבה היא אהבה, כאב הוא כאב, ודרך המפגש עם הסיפורים אנו פוגשים מחדש את המקומות המשמעותיים בחיים שלנו, והסיפור האמיתי במפגשים אלו הוא הסיפור שלנו. מה שאנו מקבלים מהמפגש הזה הוא לעיתים הזדמנות, לראות את מה שקורה לנו מהצד, מנקודת מבט אחרת. לעיתים זהו שיקוף אליו אנו לא תמיד מודעים של ההתלבטויות, הקשיים, האתגרים שמהם בנוי הסיפור שלנו, ובעזרת הסיפור החיצוני אנו לומדים אותם מחדש. לעיתים הסיפור נותן לנו הזדמנות להרגיש ולבטא מה שאנו לא מרשים לעצמינו בסיפור שלנו, לתת לעולם הרגשי שלנו להשתחרר, לחיות, ולהתרפא. לעיתים הם מציגים לנו מבט חדש על החיים, תובנה או תפישת עולם, שכשהם עומדים מולינו בשגרה, אנו מתנגדים להם. דרך הסיפור אנו לומדים לבחון אותם מזווית חדשה, ולקבל אותם או מהם לפי העניין.
בסדנאות שאני מעביר בנושא זה אהובה עלי ,ועל השומעים המטאפורה הבאה: כשאנו רוצים לתת לצב גזר, ומגישים אותו לפיו, הוא בורח חזרה לתוך הבית שלו. הוא מרגיש איום, כי מישהו מבחוץ מנסה להגיע אליו, לחדור לאזור המוגן. מה עושים? מניחים את הגזר לפניו, ומתרחקים, מתחבאים. ואז, לאט לאט, הצב שולף את ראשו מתוך השריון שלנו, מביט ימינה ושמאלה, מוודה שאין סכנה קרובה, ונוגס בהנאה מהגזר. ואז, חוזר הביתה שבע, שמח וטוב לב.
גם אנו מסתגרים בבית, בשריון, שהוא גם אזור הנוחות והביטחון,  וגם הכלוב שבולם אותנו מלצמוח. נזהרים מכל איום. אבל כשיש משהו ממש מפתה ומסקרן, אז מתעורר האינסטינקט של הגילוי והצמיחה. הסיפור פוגש אותנו במקום ניטרלי, לא מאיים. סיפור על רומיאו ויוליה? בכיף, זה לא עלי, זה עליהם והם כבר מזמן לא ואף פעם לא היו. אז למה לא. אבל גם שם כמו בכל סיפור טוב, יש משהו בשבילינו. הסיפור מתמצת חכמה, נסיון חיים, אותנטיות אנושית, שנוגעת בנו, מלמדת, מרגשת ומרפאה. קפסולה שעוברת לה בזמן, ובכל פעם נוחתת בליבו שהיא לו מזור. וגם אנו לא יודעים, מה יש שם, ואיך זה פועל, עלינו, אנו טועמים, ורואים כי טוב, וזה עובד גם בלי שנבין, לפעמים דווקא בגלל זה.
הכוח המופלא של הסיפור עבורי הוא תהליך ספיראלי, כמו בסיפור האוצר מתחת לגשר, כמו בסיפור "האלכימאי" של פאולו קואלו, בו יוצא האדם משריונו, מבין קירותיו, למסע, למפגש עם משהו חדש ורחוק, מקבל מה שמקבל, וחוזר הביתה, אבל אחרת. רבי נחמן מברסלב סיפר שכשהיה קטן, הגיע חסיד זקן לעיירה, ובשולחן השבת סיפר סיפורים חסידיים, הוא סיפר, אמר רבי נחמן, מה שהוא סיפר, ואני שמעתיי מה שאני שמעתי. כך אחד שומע ומקבל מהסיפור את מה שנכון לו. הסיפור מספיק גדול, רחב ועמוק, כדי לאפשר לכל אחד את המקום שלו.  
כמי שעוסק שנים רבות בהוראה, באימון, בלימוד ובסיפור סיפורים, תמיד עסקתי בחיבור בין עולמות אלו, שכל כך מתחברים. האימון הוא מסע, שמהותו היא, כמו הסיפור, לצאת, להתנסות, לגלות, ולחזור לאותו מקום, אבל יותר.
המתנה שהבטחתי לכם, היא החיבור הזה. איך לצמוח ולהתפתח עם כלי האימון, בהשראת סיפורי מעוררי השראה.
יצרתי, ואני ממשיך לפתח, מדריך לאימון אישי בעזרת סיפורים מעוררי השראה. אני מזמין אתכם, לטעום, בלי חשש, אלא מתוך סקרנות לגלות משהו חדש, אחר, שאני מאמין שיתגלה כדבר מופלא שיחזור אתכם ואליכם, ויהפוך לחלק מהסיפור הייחודי שלך.
קישור להורדת המדריך החינמי לאימון אישי בעזרת סיפורים מעוררי השראה:
https://n.sendmsg.co.il/f17824/PRIZMA