"מקבת - גרסה ללא מילים" ע"פ שייקספיר, בת' גשר, הוא מחזה קלאסי ללא מילים; דרמה תנועתית המחברת בין מוסיקה לפעולה ומעוררת אפקט רגשי מרהיב. הבימוי והכוריאוגרפיה המקורית של סרגיי זמליאנסקי והביצוע המושלם של השחקנים מעניקים חוויה עצמתית.

צילום: ליה גלמן  

"מה שנשתל ברע, ברוע יישא פרי".

הילולה של יהירות ותשוקה, אובססיה וצמא לשלטון פותחת סדרה של רציחות אשר יוצרות אפקט של בומרנג וסוללות את הדרך לתהום. המכשפות, שדמותן המסתורית כמו מרחפת, שורה בחלל, יוצקות מתח מתמיד במחזה. למעשה, הן מגלמות את תפקיד הגורל המיתולוגי המניע את חייו של האדם.

אווירה אפופת מסתורין. המחזה מתחיל בסצנה מרשימה של בעלות האוב שטוות את חוטי הגורל ומנבאות את העתיד להתרחש בחייהם של גיבורי המחזה. מדי פעם הן נעות בשלשות על הבמה, כשבידיהן חוטי הגורל, הפושטים ולובשים צורה שונה חליפות לעתים. מסתבר שמי שנלכד ב'מלכודת הפתאים' הזאת ומאמין שיגשים את מאוויו, מנווט את חייו במסלול פתלתל, שמוביל אותו לאבדון, כמו לדוגמה מקבת (בגילומו המרשים של אבי אזולאי) – גנרל סקוטי וראש שבט גלאמיס שנקרע תחת תאוות השלטון עקב נבואת המכשפות המבטיחות לו מלוכה. הוא מתפתה לרצוח כדי להגשים את תאוותו לכס המלכות וברגע שביצע את הרצח הראשון הוא מוכתר כמלך סקוטלנד. משם הדרך למטה מובטחת. מסתבר, שמטבעו הוא מתאים יותר לשדה הקרב מאשר לעולם התככים הפוליטיים. תגובתו לכל בעיה היא אלימות ורצח, אך תוצאת הזוועות שחולל היא שגם שלוות נפשו נרצחת.

גם ליידי מקבת (רוני עינב המעלפת) - אישה אמביציוזית, רודפת כוח ומעמד, נופלת קורבן לתחושת אשמה ולטירוף עם תחילת מרחץ הדמים ובסופו של דבר, נשברת ומתאבדת.

מחול השדים הרצחני פוגע גם במלך דנקן (בגילומו הנפלא של הנרי דוד), המלך הטוב של סקוטלנד, מופת לשליט בעל מידות טובות. מותו מסמל את חורבן החוק והסדר, אשר יושב על כנו רק עם שיבתו של מלקולם בנו לכס המלכות.

אף שהמחזה הוא ללא מילים, הוא מובן ומהנה ביותר הודות לכוריאוגרפיה המיוחדת שיצר הבמאי בעבודה משותפת עם השחקנים. זה לא מחול ולא פנטומימה, אלא דרך הבעה ייחודית המבליטה את יכולות המשחק הרב-גוניות והבלתי נדלות של כל צוות השחקנים, שנתנו ביצוע לתפארת עולם המשחק.

הבמאי והכוריאוגרף, סרגיי זמילאנסקי מסביר, שהבחירה במקבת גרסה ללא מילים נעוצה בסקרנותו "לבדוק איזה מחיר אדם משלם בשביל התשוקה שלו לשלטון, והאם אנחנו חוטאים לערכים האנושיים שלנו כדי לקדם אמביציות אישיות". לדבריו, כשהוא עובד על יצירות בסדר גודל כזה, הוא אמנם מוציא את המילים, אבל מחליף אותן בפעולה תנועתית ובמחוות פסיכולוגיות, אז המשמעות נשארת".

זמליאנסקי (37), בוגר האקדמיה למחול בצ'ליאבינסק עיר הולדתו, ביים במהלך השנים  פרוייקטים שונים בתנועה ופיתח את הסגנון "דרמה פלסטית חדשה" המובנת בכל מקום בעולם כיוון שאינה תלוית שפה. את הסגנון הוא מכנה wordless - ללא מילים. עד כה ביים במסגרת הז'אנר שפיתח את "ז'אן דארק", "הגברת עם הקמליות", "קליגולה", "שדה האם" ועוד.

מחזה מומלץ ביותר. הקהל הריע ממושכות לשחקנים והתקשה להיפרד מהם. זמליאנסקי עלה על הבמה וחיבק בהתרגשות כל אחד ואחת מהשחקנים/ות, כאות תודה והערכה לביצוע המעולה שהפגינו על הבמה.

צוות ההצגה:
במאי וכוריאוגרף: סרגיי זמליאנסקי, מנהלת ההצגה: יאנה אדמובסקי, תלבושות: מרינה קרסילניקובה, ורה מושקוביץ', סאונד: פליקס שפושניק, תאורה: אלכסנדר סיקירין, אביזרים: אולגה ברזינה, אלכסנדר קוז'בניקוב.

דמויות ומשתתפים:
מקבת: אבי אזולאי/פיראס נסאר, ליידי מקבת: רוני עינב/אפרת ארנון, דנקן: הנרי דוד, מקדף: אלכסנדר סנדרוביץ', בנקו: דור מיכאלי, מלקולם: הלל קפון, ליידי מקדף: רות רסיוק.
מכשפות כהות: ליליאן-שלי רות, נטשה מנור, כרמל קנדל; מכשפות בהירות: סבטלנה דמידוב, טלי אוסדצ'י, שרון בורשטיין-ביצ'צ'י;  רוס/רוצח/שומר:נדב אילון/מקסים רוזנברג, אנגוס/רוצח/שומר: אלי מנשה.
מקבת הצעיר: איל איבשין/יוסף מרמן, דנקן הצעיר: טומי צור/יונתן לנדסמן, בנקו הצעיר/פליאנס: ליאור שבקוב/טל קרביץ.
 
הצגות נוספות בחודש מרץ:
יום שבת 3 במרץ   בשעה 20:30
יום ראשון 4 במרץ  בשעה 20:00
יום שני 26 במרץ בשעה 20:00
יום רביעי 28 במרץ בשעה 20:00
 
משך ההצגה: כשעה ו-40 ד' ללא הפסקה.
רכישת כרטיסים בקופת תיאטרון גשר בטל: 5157000– 03,