הריצה כמשל לחיים
טוב...
אז בפוסט הקודם הזכרתי את הר איתן
ביום שבת התייצבתי בשעה חמש ושלושים בבוקר אחרי שהחלטתי שאני גם רוצה לתפוס את הזריחה.
בדרך עוד עצר אותי שוטר ( חשב שאני מבלייני הלילה....) כשראה את האישה המבוגרת בכובע ספורט ובגדי ריצה חייך ואני אמרתי לו כמו ילדה שתפסו אותה על חם נוסעת לרוץ......
הגעתי בול בזמן והתחלתי את הדרך ( סה"כ 7 ק"מ ועוד קצת )
אחרי ארבעה קילומטרים מתחילים עליות שעבורי הם לא פשוטות
לא יכולתי להם ואז שוב
מה את צריכה את זה???? זה לא בשבילך??? חצי מרתון ???? נו באמת.....
וכל זה ששורת רצים ורצות פשוט רצים וחולפים
ואז אמרתי לעצמי , רגע , את נמצאת באחד המקומות היפים בטבע
על מה את מתלוננת? על עצמך?? פשוט האטתי והחלטתי שאני לא נלחמת אלה משתלבת עם מה שיש עכשיו. החצי מרתון יחכה כבודו במקומו מונח
ואז שאלתי את עצמי מה בכל זאת ההשיגים שלך להיום ....קימה מוקדם בבוקר, הזכות לראות את הזריחה , לנשום אוויר צלול ובכל זאת להמשיך לחלום לרקום מטרה עתידית
וואו זה לא מובן מאליו
סיימתי את שארית המסלול בהליכה בדרך התעכבתי על הדבורים בתוך הפרחים נהנתי מהטבע והבטחתי שאני חוזרת שוב ביום שבת
ובנתיים ביום שלישי רצתי 10 קילומטר בפארק הירקון 
יהההההה
מסקנה
אל ייאוש תמיד תמיד למצוא ולהכיר בטוב שהוא ממש לא נמדד בקילומטרים או בלוחות זמנים הוא פשוא נמצא בלב ורק צריך לתת לו מקום
אז שיהיה המשך שבוע טוב
ותעודדו אותי בדרך
אבל ייתכן שלשוטרים דעה שונה בעניינים אלה..