זמיר זהב
"זמיר זהב" – כך חרוט בעדינות בקדמת חלילית העץ שלי. אזור הפייה כבר שחוק, טבעת הנחושת הנמצאת בין שני חלקיה הוריקה כבר מזמן, וקטע קטן הסמוך לה קצת נרקב. אבל, פרט לכל אלה, היא תקינה ועדיין מפיקה צלילים למגע אצבעותיי בעת הנשיפה לתוך הפייה.
החלילית איתי מאז כיתה ג', כשרשמו אותי הורי לחוג החליליות עם המורה זליכה. כן, השם שלו נשאר אצלי בראש, מעניין. בהמשך הם רכשו לי חלילית שחורה מבקליט – חומר סינטתי, שאמור היה להיות חזק יותר מחומר העץ. עם השנים נעלמה חלילית הבקליט. חלילית העץ, הזמיר זהב שלי, נותרה.
לפעמים, כשאני יושבת בחדר העבודה, בין פעילות אחת לאחרת, אני שולפת אותה מתוך כוס מכשירי הכתיבה, שם בחרתי להציבה, מנגנת לעצמי מיני מנגינות ידועות לפי שמיעה. יש פעמים שאני שולפת ספר תווים שמצאתי, ומנגנת לפיהם.
כמה טוב ששילבו חוג כזה בזמנו במסגרת הלימודית של בית הספר היסודי, לימוד שכל הורה יכול היה להרשות לעצמו לממן. כמה טוב שהורי בחרו שאלמד בחוג הזה. לימוד שכשלעצמו הסב ומסב לי עונג רב, לימוד שפתח בפני שער לעולם המוזיקה.
נגינה היא שמחה אמיתית, היא פורקן, היא נחמה, היא התרחבות הלב.
שנה עשירה ביפיים של הצלילים. שנה טובה חברים!
החלילית איתי מאז כיתה ג', כשרשמו אותי הורי לחוג החליליות עם המורה זליכה. כן, השם שלו נשאר אצלי בראש, מעניין. בהמשך הם רכשו לי חלילית שחורה מבקליט – חומר סינטתי, שאמור היה להיות חזק יותר מחומר העץ. עם השנים נעלמה חלילית הבקליט. חלילית העץ, הזמיר זהב שלי, נותרה.
לפעמים, כשאני יושבת בחדר העבודה, בין פעילות אחת לאחרת, אני שולפת אותה מתוך כוס מכשירי הכתיבה, שם בחרתי להציבה, מנגנת לעצמי מיני מנגינות ידועות לפי שמיעה. יש פעמים שאני שולפת ספר תווים שמצאתי, ומנגנת לפיהם.
כמה טוב ששילבו חוג כזה בזמנו במסגרת הלימודית של בית הספר היסודי, לימוד שכל הורה יכול היה להרשות לעצמו לממן. כמה טוב שהורי בחרו שאלמד בחוג הזה. לימוד שכשלעצמו הסב ומסב לי עונג רב, לימוד שפתח בפני שער לעולם המוזיקה.
נגינה היא שמחה אמיתית, היא פורקן, היא נחמה, היא התרחבות הלב.
שנה עשירה ביפיים של הצלילים. שנה טובה חברים!
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כתבת:"היא (חלילית העץ) תקינה ועדיין מפיקה צלילים למגע אצבעותיי".
כלי הנגינה מעשירים את חיינו בצלילים נפלאים.
התברכת לדעת לנגן, בחליל. ("לפעמים, כשאני יושבת בחדר העבודה, שולפת אותה מתוך כוס מכשירי הכתיבה, ומנגנת לעצמי").
סיפורך מירה, העלה נשכחות. כילד בן 12, בקבוצת ילדים בקיבוץ, זוכר שיעור נגינה בחליל, בהדרכתו של המשורר והמלחין, עמנואל זמיר, הזכור לטוב.
רוב שנותי נמשכתי לכלי נגינה, עליהם רציתי לנגן. אקורדאון (נגנב), גיטרה, (עדיין בארון), אורגן חדש, מתנה מהבן, (בבית, מידי פעם הבן מנגן)...
נותרתי רק עם מפוחית הפה, וחליל (ARIEL), לעליזותם של שני שובביי הקטנים, "סבא תנגן בחליל", מבקשים.
למזלי עדיין מנגן בשני הכלים הללו, שירים ידועים, (הרועה הקטנה מן הגיא - נד אילן - החליל הוא פשוט ו...) (חיוך).
תודה מירה, ששיתפת אותנו בסיפור יפה.
חג שמח (פרח).
כמו כל חוויה, כך גם נגינה - כדי להרגיש צריך לחוות. עם זה אני מסכימה. באשר למוזיקה ככלל, אפשר לחוותה גם דרך הקשבה. כמה טוב שזה כך.
בעניין כלי נגינה הספונים בארון, אגלה שגם לי יש גיטרה, שרכשתי לפני שנים, וכמה פעמים למדתי ועדיין לא הצלחתי לעבור את הסף שמוליך לנגינה חופשית, בלי עכבות. אז בינתיים זו החלילית...
כמו שבחיינו הגשמיים ,כל דבר קשור בכל דבר, משרוך נעל ואויר לנשימה, והאיזון הוא מאד עדין , כך גם ההנאה מהמוזיקה שיכת לאותו שביל אשר לא תמיד ניתנת להגדרה אבל כמעט תמיד אפשר אינדיבידואלית לתאר וכמה טוב שזה כך. מניסיון אישי אוכל לתאר לך את הנאתי שלי ממוזיקה והיא היתה מאד סוביקטיבית היתה תקופה שהייתי צווחת למשמע בלוזים של דיוק אלינגטון,אז זה ישב לי על קטע רגשי שזה לא המקום להגדירו, אבל היום זה לא גורם לי לאותה הנאה,למרות שזו ההנאה משתמשת בהקשבה בלי קשר לביצוע הנגינה,
אכן הצדק עימך,ההנאה מהמוזיקה קשורה מספרית ליותר מקשיבים ממבצעים,מבוססת על נתונים משתנים...
אל לנו לשכח שמבצעים מכוונים לאזניהם של מקשיבים מכל הסוגים
שיהיה צומך קל מכוון לגמר חתימה טובה
Y M I
תושה לברכה.
צום קל ומשמעותי שיהיה