השרים חתמו על חוק

התגלגל לידי אישור חוק. בפעם הראשונה ראיתי כיצד נראה חוק חתום, שיוצא מתחת ידיה (או מתחת למדפסת) הרשמית של הכנסת, עם חותמת עגולה של נוטריונים והכותרת "החוק החתום". אני מודה שלא טרחתי לקרוא את נוסח החוק, שמשפטנים יבינו אותו, אבל צדו את עיני ארבע החתימות בשולי "החוק החתום" - נשיא המדינה, שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יושב ראש הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, ושר הבטחון, משה יעלון.

פעם, בעברי הרחוק, למדתי גרפולוגיה ואפילו עסקתי מעט במלאכה זו. שנים ההאתר שלי www.yairdk.wordpress.com רבה לא ניתחתי כתבי יד ולא פתחת את יותר מתריסר הספרים העוסקים במדע זה ושוכנים כבוד באחד המדפים של ספרייתי. אבל, כאשר עיני נתקלות בכתב יד מעניין, אני מתעניין. כך בארבע החתימות הללו.
אינני מתכוון לנתח את החתימות, כי כל גרפולוג מקצועי ינזוף בי קשות: לצורך ניתוח רצוי שיהיו כמה דפים כתובים וגם חתימה או חתימות מקוריות של בעל הכתב. דרושים, כמובן, כתבי יד מקוריים ולא העתק של סורק או צילום מטושטש מן העתון... אבל הרהורים הרהרתי לי, כשראיתי את החתימות ואני מבקש לא לקחת אותם ברצינות יתר.
שמעון פרס, שיודע לחתום את שמו המלא "שמעון פרס" ורושם את כל האותיות, מסתפק הפעם, בחתימה על חוק חדש, ב"פרס" בלבד. כמנהגו הוא מציין את כל האותיות, וכמנהגו האותיות לא גדולות. חתימה צנועה לאדם שלא הגיע בצניעות לתפקידו הרם. אם גודל החתימה מציין את האגו, לשמעון פרס יש אגו צנוע. אם לא תקבלו את המסקנה הזאת, אפשר להבין שהחתימה מייצגת מראה פנים. שמעון פרס רוצה להיראות צנוע וחתימתו כזאת.
אם אמשיך בקו מחשבה זה, האותיות בחתימה של כבוד הנשיא מצויירות. כלומר, מסתירות. חתימה לא גלויה.
הסתכלתי בחתימה השניה של ראש הממשלה. אין בה אותיות. אי אפשר לזהות מי חתם, אבל אפשר לזהות את משקלו. זה אדם שיש לו משקל (עובי הקו מדבר). גם חתימתו אינה גדולה ואינה מייצגת אגו, אבל יש בחתימה הקטנה הזאת תחכום ותחבולנות. אולי עורמה.
השלישי בחבורת המכובדים הוא יו"ר הכנסת. מן החתימה אני מנחש שהוא כתב "אדלשטיין" ואין יולי ואין יואל. רק האני הציבורי מופיע ואילו האני הפרטי נעלם. עוד אפשר לומר על החותם שהוא מפגין אישיות גדולה (חתימה גבוהה) ומשאיר אותי עם שאלה: מדוע לא מופיעה נו"ן סופית, אלא מעין למ"ד מתנשא? אגב, ה"למד" הזאת מראה על סוג של מגננה - גג שמכסה על כל החתימה. משמעויות? כתבתי שאינני מנתח את החתימות, אלא מהרהר קלות. אי אפשר להתייחס לחתימה בלי לראות את הקו האמיתי, את הלחץ על הנייר ועוד ועוד.
אחרון אחרון חביב הוא שר הבטחון. גם החתימה חביבה. כמו הנשיא, הוא כותב את שם המשפחה המלא, אבל מזכיר גם שם פרטי, מ'. החתימה נעשתה בתפקידו הציבורי ולכן מופיע שם המשפחה. השם הפרטי, כשמו כן הוא, גם בחתימה הוא מייצג את החלק הפרטי.
אפשר לומר שבוגי איננו מסתתר. כל קורא יידע מי חתם. קצת מוזר לפוליטיקאי, אבל ראוי להערכה