"אורסטיאה", דרמה משפחתית-פוליטית - המבוססת על הטרילוגיה היוונית מאת אייסכילוס בגרסה המודרנית שזכתה לתהילה בלונדון ומוצגת בת. גשר - עוסקת בנושאים נצחיים: מלחמה, משפחה, גורל, הקרבה, נקמה ועוד.

צילום: ויקטוריה שוב

"רוחות טובות, הבת היא המחיר, במו ידיך בלבד", מהדהדת בחלל הנבואה של הנביא קלכס, שניתנה לאגממון, ואנו עדים למשמעות המצמררת שהמצביא 'הדגול' העניק לנבואה.
אגממנון מתבקש להקריב במו ידיו את בתו הקטנה, איפיגניה. זהו מחיר הניצחון במלחמה, הוא מאמין.

תקציר העלילה

אב המשפחה, אגממנון, הוא מנהיג צבאי בעל שם. עם זאת, מאז פרוץ המלחמה, ככל שנשפך הדם ומתרבים הנופלים, פורצת מחאה עממית נגדו. מכנים אותו "בוגד", "רוצח ילדים". לטעמו יש רק שתי דרכים לסיים מלחמה – לנצח או להפסיד. הוא מתכוון לנצח. בכל מחיר.
צי הספינות היווני מוכן להתקפה. הוא יכול להכריע את המלחמה לטובת צבא אגממנון, אבל הרוח לא נושבת.
אגממנון מחליט לממש את בקשת הנביא ומקריב במו ידיו את בתו הקטנה, איפיגניה, למרות הקשר הקרוב שהיה ביניהם. ונשאלת השאלה: לו הייתם צריכים להקריב את בנכם או בתכם ובכך להציל את חייהם של אלפי בנים ובנות של אחרים – כיצד הייתם נוהגים? ואם הייתם ראש הממשלה, האיש שנבחר להנהיג את העם, בדומה לאגממנון?
 
האם לאדם יש חופש בחירה להחליט לבד על דרכו בחיים או שמא יד-גורל נעלמה חורצת מראש את גורלו?

אגממנון, שליט המדינה, שולח חיילים למות בשדה הקרב במלחמה שהשפעתה הרת אסון על משפחתו ובני עמו. כשהוא שב הביתה ממתינה לו בבית אשתו, קליטמנסטרה (בגילומה הנפלא של אפרת בן צור). היא בינתיים גידלה את שני ילדיהם הנותרים – אלקטרה ואורסטס ולקחה
לה מאהב – אייגיסתוס, שמתייחס אליה בבוז.

אגממנון מביא איתו את קסנדרה, שבוית מלחמה, פילגש בעל כורחה (בביצועה המהמם של רות רסיוק). קליטמנסטרה, שמעולם לא סלחה לאגממנון על שהקריב את בתם, רוצחת אותו ואת קסנדרה.

האמא בטוחה שדם בעלה כיפר על מות בתה, אך לא כך מרגישים הילדים הנותרים, אורסטס ואלקטרה, שנוקמים את מות אביהם ורוצחים את אמם.

האם, בנאום קורע לב מתארת את חיפושיה אחר אורסטס במשך שנים, אך הוא נחוש בדעתו לנקום בה. קיומו של המאהב הטריף את דעתו. הוא אחז במאכלת ושובל של דם הסתמן על הבמה.

האכזריות והרוע – הצד האפל של הדמויות המופיעות על הבמה, מזעזע ובלתי נתפס. שום תירוץ הגיוני ככל שיהיה מנקודת מבטו של אגממנון או ילדיו אינו מצדיק מעשים נתעבים כפי שהיינו עדים להם במחזה.

השאלה שנותרה באוויר היא, האם אגממנון הקריב את בתו מתוך כוונות טובות כדי להציל את עמו ואת מדינתו, או כדי להציל את הקריירה הפוליטית שלו, את חייו האישיים ולספק את תאוות המלחמה שבו?
כיצד עלינו כחברה לעצור את מעגל הנקמה והדם?

המחזה, שאורכו שעתיים וחצי (כולל הפסקה) מתפתח באיטיות לפחות בתחילתו, אך אותי הוא ריתק מהרגע הראשון, בעיקר בשל המשחק העילאי והנוגע ללב של השחקנים ובראשם, אפרת בן צור, דורון תבורי, אלון פרידמן, רות רסיוק, סבטלנה דמידוב, בוריס אחנוב והילדה המקסימה בת העשר, מאיה גמזו (איפיגניה) - שהשתתפו בקאסט בו אני צפיתי.

(למחזה יש שני קאסטים שונים. מיקי לאון מחליף את דורון תבורי בתפקיד אגממנון יחד עם שחקנים נוספים בצוות השני. אפרת בן צור משתתפת בשני הקאסטים).

אורסטיאה מאת: רוברט אייק, על פי הטרגדיה היוונית מאת אייסכילוס, תרגום: רועי חן, בימוי: יבגני אריה, עוזרת במאי: שרון בורשטיין-ביצ'צ'י, תפאורה: סמיון פסטוך, מוסיקה: פאוסטס לטנאס, תאורה: אבי יונה בואנו, תלבושות: יהודית אהרון, סאונד: מיכאל ויסבורד, תנועה: יותם קלו ליבנה.
צוות צילום: בימוי ועריכה: אדי קבטנר, צילום: אבי לוי.

בהשתתפות: אפרת בן-צור, דורון תבורי/מיקי לאון, הנרי דוד/ אלון פרידמן, נטע שפיגלמן/נועה הר-ציון, גלעד קלטר, רות רסיוק, בוריס אחנוב, סבטלנה דמידוב, אבי אזולאי, פאולו א.מואורה, שרון בורשטיין-ביצ'צ'י/קארין סרויה, איל איבשין/טומי צור, מאיה גמזו/טל פלג.

לסיכום: מחזה סוחף, משחק משובח, בימוי נפלא ויוצא דופן, מעורר מחשבות. תיאטרון במיטבו. 
מומלץ ביותר. 
פרמיירה חגיגית: 13/1/2019 תיאטרון גשר - אולם נגה.