פסוקו של יום - סיפור
פסוקו של יום - סיפור - מאת רמיאב
בכל ערב ישבנו, כל אחד במקומו הקבוע מול הטלויזיה.
אותו, הריכוז שלנו, לא עניין בכלל. אמנם, גם הוא תמיד תפס את כורסתו הקבועה, הקיצונית מימין, אבל היה עסוק בענייניו האישיים או שנרדם לו, בנחירות קלות וחרישיות.
זה התחיל עוד בתקופת הערוץ הראשון והיחיד של הטלויזיה. ישבנו בכל ערב מרותקים לכל מה שהראו לנו. אבל, עם הישמע קול החליל של "פסוקו של יום", לקראת סיום השידורים, היינו נפוצים לסידורים של לקראת השינה.
לעומתנו הוא... לא ולא. דווקא אז, היה "נעור לחיים", מרים את מבטו אל המסך ועוקב בעניין אחרי דברי התורה, קטעי האגדה וציטוטי המשנה... ראשו היה נע מצד לצד, כשהוא עוקב אחרי האצבע המתכתית, המורה על האותיות והמילים רוויות החכמה והקדושה... כאילו שהוא מכיר את הכתוב... כאילו נזכר ב"גירסא דינקותא"... נראה שהוא נהנה מכל מילה ותו.
במשך שנים, ערב ערב, הוא היה מתקרב ללא הגה למכשיר הטלויזיה, כאילו בכוונה, בכדי שהקשב שלו לא יופרע, וברדת ה"אצבע", בסיום, לתחתית המסך, היה מנסה לחקור, במבטו, לאן נעלמה...מדוע הפסיק הקריין דווקא כאן...
כשהלך והתבגר, כאשר הזיקנה נתנה בו אותותיה, פחתה התלהבותו. הוא היה רק מרים את ראשו, בוהה בפסוקים, ששודרו מחדש, במחזוריות מעצבנת.
בינתיים בא הערוץ השני, פרצו הכבלים לחיינו, "פסוקו" הפסיק כמעט לחגוג על מסכנו. חתולנו הזקן "תולי" איבד את העניין בטלויזיה...
(לא הצלחתי להוסיף רישום שציירתי אותו...רמיאב )
לעולם לא נדע אם היה בו בתולי, מנוחתו עדן, גילגול של "תלמיד חכם" שהחרים את שאר תוכניות "התועבה" של הטלוויזיה ודבק ב"פסוקו של יום", או שמצא עניין, ב"אצבע" הרודפת אחרי "זבובי" האותיות שעל המסך.
* * *
כל הזכויות שמורות (C)
בכל ערב ישבנו, כל אחד במקומו הקבוע מול הטלויזיה.
אותו, הריכוז שלנו, לא עניין בכלל. אמנם, גם הוא תמיד תפס את כורסתו הקבועה, הקיצונית מימין, אבל היה עסוק בענייניו האישיים או שנרדם לו, בנחירות קלות וחרישיות.
זה התחיל עוד בתקופת הערוץ הראשון והיחיד של הטלויזיה. ישבנו בכל ערב מרותקים לכל מה שהראו לנו. אבל, עם הישמע קול החליל של "פסוקו של יום", לקראת סיום השידורים, היינו נפוצים לסידורים של לקראת השינה.
לעומתנו הוא... לא ולא. דווקא אז, היה "נעור לחיים", מרים את מבטו אל המסך ועוקב בעניין אחרי דברי התורה, קטעי האגדה וציטוטי המשנה... ראשו היה נע מצד לצד, כשהוא עוקב אחרי האצבע המתכתית, המורה על האותיות והמילים רוויות החכמה והקדושה... כאילו שהוא מכיר את הכתוב... כאילו נזכר ב"גירסא דינקותא"... נראה שהוא נהנה מכל מילה ותו.
במשך שנים, ערב ערב, הוא היה מתקרב ללא הגה למכשיר הטלויזיה, כאילו בכוונה, בכדי שהקשב שלו לא יופרע, וברדת ה"אצבע", בסיום, לתחתית המסך, היה מנסה לחקור, במבטו, לאן נעלמה...מדוע הפסיק הקריין דווקא כאן...
כשהלך והתבגר, כאשר הזיקנה נתנה בו אותותיה, פחתה התלהבותו. הוא היה רק מרים את ראשו, בוהה בפסוקים, ששודרו מחדש, במחזוריות מעצבנת.
בינתיים בא הערוץ השני, פרצו הכבלים לחיינו, "פסוקו" הפסיק כמעט לחגוג על מסכנו. חתולנו הזקן "תולי" איבד את העניין בטלויזיה...
(לא הצלחתי להוסיף רישום שציירתי אותו...רמיאב )
לעולם לא נדע אם היה בו בתולי, מנוחתו עדן, גילגול של "תלמיד חכם" שהחרים את שאר תוכניות "התועבה" של הטלוויזיה ודבק ב"פסוקו של יום", או שמצא עניין, ב"אצבע" הרודפת אחרי "זבובי" האותיות שעל המסך.
* * *
כל הזכויות שמורות (C)
תגובות
0
אהבו
2
2639
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
"חברים לנשק" - זיכרון לחללי צה"ל - סיפור אמיתי
"חברים לנשק"- זיכרון לחללי צה"ל -
סיפור אמיתי - מאתרמיאב-
ערב אחד, בערך בשמונה, לקראת מנוחת הלילה, נקראה מחלקה 2 להתייצב מול משרד הפלוגה, עם רובים מכודנים וחגור קל. המ"מ הודיע לחיילים כי...
לקריאת הפוסט
יום חג בכיתה... – בעקבות מעשה שהיה
יום חג בכיתה...
– בעקבות מעשה שהיה - מאתרמיאב -
המקרה היה לפני כמה עשרות שנים. בעוונותיי הרבים, הייתי גם מורה, סיימתי סמינר למורים ואחריו את השרות הצבאי. בזמן שחיכיתי להתחלת הלימודים...
לקריאת הפוסט
חבר נחמד - שיר קליל מהמגירה
חבר נחמד - מאתרמיאב- שיר קליל מהמגירה -
חבר נחמד יש לָךְ.
לא מבקש לאכול,
הולך לישון איתך,
להוריד את הפח לא יכול...
בשקט איתו מתייחדת,
מגלֶה לָך את כל צפונותיו.
כשנגמר... את ממנו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות