"כטוב בעיניהם", סטנדאפ מוסיקאלי מטורף, פרי יצירתו של ההרכב המוסיקאלי "הגדוד העיוורי" הוא מופע מרגש, מקורי, נדיר באיכותו הווקאלית, ומותיר רישומים עזים בלב שומעיו.

צילום: אסתי

שבת. תיאטרון גבעתיים לבש חג. הגעתי לתיאטרון כדי להיחשף למוסיקאים הנפלאים, ששמם הולך לפניהם, חרף אי יכולתם לראות את קהל מעריציהם - מאות אנשים שהגיעו כדי לחלוק להם כבוד ועושים כל שלאל ידם כדי ללוותם, לתמוך ולסייע בכל דרך אפשרית. והכול – בהתנדבות.

כל מי שאיבד את ראייתו ואפילו לתקופה-מה מכיר את תחושת האין-אונים  המתלווה לכך. במיוחד אם זה קורה בפתאומיות בעקבות פציעה או בעיה רפואית כלשהי, (כפי שקרה לי בעקבות קטרקט מסוג נדיר, "הבא בדהרה", כפי שבישר לי מומחה שהגעתי אליו לבדיקה בעקבות ראיון שערכתי עמו במסגרתו אמר, שהחל מגיל 40 יש לבדוק לחץ תוך-עיני). תוך שבועיים לא הייתי מסוגלת לקרוא במחשב מה שהדפסתי (בשיטה עיוורת) וגם זכוכית מגדלת לא עזרה לי. לא יכולתי לקרוא מספרי בתים והמצאתי כל מיני 'פטנטים' כדי ללכת ברחוב בלי לשבור את הראש. גם אחרי הניתוח הראשון – שנעשה בקשירת הידיים למיטת הניתוחים ועם ארבע זריקות במהלכן ראיתי כוכבים  והמון תפרים – לא ראיתי ארבעה חודשים.

איש מהרופאים אותם פגשתי לא ידע להסביר את הסיבה לקטרקט בגיל צעיר (38), כי עד אז ראיתי מצוין. ניחשו שאולי זה מתוח נפשי. והיום למזלי, אני רואה בעין אחת 6/6 מקרוב ובעין שניה 6/6 מרחוק, אך הטראומה הייתה כה נוראית, שאני הולכת לבדיקות כל שלושה חודשים, כדי לבדוק שהכול כשורה.

בגלל הניסיון הקשה שעברתי, הסתקרנתי לפגוש את האומנים במופע, שאחת ממטרותיו  היא להגביר את המודעות בקרב מבוגרים והורים לילדים צעירים ללכת לבדיקה אצל רופא עיניים כדי לבדוק את תקינות הראייה וכן כדי לעודד אנשים לתרום במטרה לרכוש ציוד רפואי שעשוי לסייע באבחון ובטיפול באלפי העיוורים שחיים בינינו.

המילים שחוברו על ידי חברי הלהקה כחלק מתהליך העבודה  - "מי שמאמין לא מפחד, את הראיה לאבד, ויש מקל וכלב נחיה, והם שומרים על שדה הראייה" – והדהדו בחלל האולם, עוררו בי את התובנה, שתפיסת העולם של האדם קובעת את התייחסותו לחיים, משפיעה על חוסנו הפנימי ומגנה עליו  מדיכאון ושקיעה בתהומות הייאוש. כמובן, שהתמיכה שמקבל אדם שנפגע באחד מחושיו מסביבתו הקרובה - כמו עמותת לאיונס, סניף גבעתיים לדוגמה, בפניה הופיעו במוצ"ש האחרון -  היא נדבך חשוב המשפיע על יכולתו להתמודד באתגרים מולם הוא ניצב.

"הגדוד העיוורי" מציג ערב של סיפורים על הרחוב הישראלי, הכמיהה לראות טבע, טיולים בעולם מבלי לראות, אמהות עיוורת, התרגשות וצחוק מזווית האי ראייה וגם שירים ממיטב הזמר העברי. ערב ייחודי, מעניין ומרגש שטרם נצפה כמותו. 

במופע של "הגדוד העיוורי" יש לא מעט רגעים של הומור העוסק בחיי היום יום של העיוורים, הומור מפתיע שבאמצעותו אנחנו הרואים נוכל להבין קצת יותר את עולמם ואולי גם להתגבר על המבוכה שלפעמים מציפה אותנו כשאנחנו נתקלים בהם ברחוב, באוטובוס או בבית הקפה.
מרגלית טובי סיפרה לדוגמה, שלא אחת כשהיא הולכת בעזרת מקל ברחוב, ניגשים אליה עוברי אורח, עוזרים לה לחצות מעברי חצייה ובאותה הזדמנות מישהו שאל אותה, 'את נשואה? כמה זמן את במצב הזה. גם בעלך במצב הזה'? לרוב, אנשים סבורים שהיא חיה באפלה, בריק קיומי, שהיא מסכנה וזקוקה לרחמים – תחושות שהיא מפריכה לאורך כל המופע. מרגלית הנחתה את הערב בדרכה השנונה ומלאת ההומור.

במדינת ישראל חיים כיום כ-27 אלף עיוורים. ארבעה מהם, מוכשרים במיוחד, התקבצו על במה אחת יחד עם שנים שהראייה שלהם 6:6 - גילה חסיד, המעבדת המוסיקלית והאקורדיוניסט עוזי רוזנבלט. הארבעה הם נילי זיידל– פסנתר ושירה, מאיר ברבי– חליל ושירה, מרגלית טובי– הנחייה וסיפורים, ושמוליק דה פילוסוף– תופים.

המוטו של חברי הלהקה

למרות שהמופע שזור בשירים ובסיפורים על עולמם של העיוורים והמפגש שלהם עם עולמנו אנו, עדיין חברי "הגדוד העיוורי" מבקשים שתשפטו אותם על פי האיכות הקולית והמוסיקלית שלהם ואל תבואו לראות אותם רק כי על הבמה עומדים זמר וזמרות שאינם רואים ואתם מרגישים חובה לעודד עיוורים.

ויש להם בהחלט מה להציע מבחינת אמנותית. הסופרת והמספרת מרגלית טובי, בעלת תואר שני בספרות עברית, כבר העלתה לא מעט מופעים בקריירה הבימתית שלה, חלקם הגדול בשיתוף עם גילה חסיד, כגון "אלתרמן בנעלי בית", "נשיקה ספניולית" ועוד.

הזמר והנגן מאיר ברבי - גדל על ברכי הזמר המזרחי, ינק מעולם הפיוטים והלחנים הדתיים - בעיקר בנוסח ספרד אך גם חסידיים, ספג לתוכו את הזמר העברי וגם הרבה ממוזיקת העולם, רכש השכלה מוזיקלית קלאסית אקדמית ויודע לנגן ולשיר במנעד רחב של סגנונות. כשהוא שר בקולו בעל המנעד העשיר, חשתי צמרמורות בכל גופי.

הצעירה שבחבורה, נילי זיידל, זמרת, מוזיקאית ויוצרת מחוננת, בוגרת תואר שני בהלחנה מטעם האקדמיה למוזיקה. כשרונה הרב התגלה כבר בגיל צעיר והיא מקורית ומרתקת  בקולה השמיימי, בשירים מפרי עטה, באינטרפרטציות הגאוניות שלה, בעיבודים הייחודיים והיפהפיים.. וגם ביצירת המשאפים או השירלובים - מילה שהיא פרי המצאתה.
שמוליק דה פילוסוף - מתופף מלידה בעל זיכרון פנומנאלי, שלמרות מגבלות הראיה עושה עבודה מצוינת ונותן את הקצב למופע.

כל החיבור המופלא הזה "נולד" ב"יאצק - מועדון יוצר תרבות" בהפקתה של אסתי דוד, מועדון המתכנס מידי חודש בבית תרבות סביון.

"הגדוד העיוורי" עומד לצאת לסבב הופעות ברחבי הארץ. המופע הקרוב "הגדוד העיוורי שר לאדינו", יתקיים ביום חמישי 20/12/18 במועדון יאצק בבית תרבות סביון, רחוב היובל 1 סביון.
מופע עשיר, מרתק ומרגש.