מוטקה > בלוגים > רז עין הים > אין איש שיושיט לי את ידו.....

אין איש שיושיט לי את ידו.....

אין איש שיושיט לי את ידו.....

החום גבוה  מאוד . אין איש שיושיט לי את ידו עם כדור קטן להורידו . 
אמא וחורג בעמל יומם המפרך . השאירו ילדה חולה בת שבע לבד בבית והלכו .  שאמא תפסיד יום עבודה? ?
בונים עוד חדר במרפסת על יד המטבח, הסמוכה לחדר שלי . שומעת את הלמות הפטישים , רעש המקדחה קודח את ראשי הכבד ,   חורג ואבא  המת רבים שם . 
חורג מבקש  מאבא שהוא יגור בחדר החדש , כי הוא  נשוי לאמא   עכשיו .
אבא לא מסכים ,הוא רוצה לחזור לחיות עם אמא ושחורג יעבור לחדר החדש .
מתחיל דין ודברים ביניהם .
אני רוצה לקום מהמיטה ולראות מה קורה שם , אבל אין לי כוח למשוך  את עצמי .
לא מבינה למה אבא לא נכנס לראות אותי , איך זה יכול להיות ? אולי גם הוא התחתן עוד פעם כמו אמא ? אני פה ! אני חולה !  רוצה לצעוק :אבא
אבל שום קול לא יוצא לי .
הפטישים הולמים . בכל רגע אני לצד מישהו אחר מבין השניים .
מכיוון שאני שבורה ,אבא  המת  אינו נכנס לראותני , מצדיקה את חורג , רוצה שהוא יגור בבית עם אמא  , ואבא יגור בחדר החדש.
חורג רוצה ילד , אין לו ילדים , מגיע לו לחיות עם אמא , הוא התחתן איתה .
אבא  יגור בחוץ , מגיע לו , הוא עזב אותי  ,הוא מת כבר .
 לרגע אני כן רוצה את אבא , לא יודעת כבר למה אני רוצה אותו .
בעיקר מרחמת על אמא .איזו מסכנה , למה היא צריכה עכשיו לבחור ? זה רק חסר לה , חסרות לה בעיות ? הפטישים הולמים בקצב  מטורף יותר , הבנייה שם בשיאה .
מוטלת באפיסת כוחות על המיטה .
אמא חוזרת מהעבודה .
בשום פנים ואופן לא מספרת לה ,שאבא  וחורג רבו . 
רק מבקשת ,שיפסיקו שם לבנות את החדר .
אמא מתעקשת , "לא בונים" . רוצה לקחת אותי לראות , אין לי כוח לקום .
עד היום בטוחה  בנו שם חדר - לא תאמינו .
איך זה יכול להיות שלא?

תגובות  0  אהבו 

400
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני והאחים שלי יצאנו מאותה הבטן.....
אני והאחים שלי יצאנו מאותה הבטן - לידיעת כולם .כן, יש לה אחים ,אין להם את אותו אבאמעולם לא שמעו אותה קוראת לאבא...
לקריאת הפוסט
להיכנס לבית קברות? הרי מתים מזה...
מישהו מת בבית בעל גג הרעפים האדום ,הגדר הירוקה וגן העדן של העצים הסובב אותו .לי לא סיפרו על כך מעולם.שהילדה לא תדע ששששששש היא עלולה לסבול , מדוע להכאיב לה ?זהו הכל נגמר , חוזרים לשגרה , שום דבר...
לקריאת הפוסט
עול העגלות המתגלגלות
"תראי תראי את רז " הייתה אמא של שריתה מזעיקה אותה אל המרפסת הרחבה והמבהיקה בנקיונה. הבוהקות הזו הפכה מודל חיקוי לבית נקי עבורי ,בעוד שריתה נוטה לצדו השני של המתרס ורוצה להרגני בתלונותיי...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה