עול העגלות המתגלגלות

"תראי תראי את  רז " הייתה אמא של שריתה מזעיקה אותה אל המרפסת  הרחבה והמבהיקה בנקיונה.
  הבוהקות הזו הפכה מודל חיקוי  לבית נקי עבורי ,בעוד שריתה נוטה לצדו השני של  המתרס   ורוצה להרגני בתלונותיי  ובהאשמתי את אמה  על שהפכתי לחולת נקיון .
" תמיד היא עם עגלה ביד"
אמא של שריתה הייתה חולשת על הרחוב דרך חריצי התריס המבריק,לא הפסידה אף צעד ושעל הפוסע על המדרכה המלוכלכת.
 
" פעם היא  עם העגלה של השוק,פעם עם העגלה של הכביסה ופעם עם העגלה של אחיה,
תלמדי ממנה איזה ילדה טובה היא  רז"

מי רצה ללכת לשוק?
לא אני !!!
זאת הייתי אני הילדה-נערה עם העגלה בשוק לבד בלי מבוגר על ידה.
מהלכת בין הדוכנים,מתמקחת על המחיר ובוררת את הטובים ,חלילה לא יגערו בי על טיב הסחורה בבית.
בדרך כלל זה קרה בחופש הגדול ,בו אמא תמיד הייתה בזמן הריון או אחריו.
לא בכל ההרינות נולד ילד לבסוף.
צריך אומץ ללכת בגיל צעיר עם עגלת שוק ביד.
הולכים מהר מהר בראש תקוע באדמה ,שאף אחד מן העוברים והשבים לא יראה וכמובן לא ילדי הכיתה.
 על יד הבית של גיורא רצים מהר מהר.
הוא לא ראה,נכון?
ועגלת התינוקות?
בפעמים הראשונות ,בגב זקוף התהלכתי לי עם העגלה  ,לא היה קץ לאושרי.
רק רציתי שכל ילדיי הכיתה יראו כי כבר יש לי אח ואיני בת יחידה.
כמה נעים היה לגלגל את שמו על שפתותיי ולהשוויץ בו.
זאת הייתי אני הילדה-נערה שנראתה כמו אמא קטנה בלי מבוגר על ידה ,כולה זחוחה וגאה.
אבל בשביל כבוד צריך לעבוד.
הגיע הרגע בו איש לא שאל אותי אם אני חפצה בעגלה זו.
צריך לעזור לאמא.
כך לכל חור בו הלכתי זרקו לי את העגלה.
עם הראשון והשני לאחר מכן.
ועגלת הכביסה?
פעמיים בשבוע כמדומני,היה צריך לקחת את שק המלוכלכים למכבסה ולהחזיר את הבגדים הנקיים.
לא הייתה אז מכונת כביסה בבית.
מי הלך?
זאת הייתי אני  רז בלי מבוגר על ידה ,כמובן.
ילדה - נערה המרחמת על אמה המסכנה במצב הריוני תמידי ,עם בעל שני  לא  משהו ....( תסמונת האב החורג? )ובעל אהוב מת.
שנים רבות ריחמתי עליה.
על עצמי בכלל לא.