שלג 1950
בשנת 1950 היה אירוע השלג הנרחב ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות. אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז.
בשנת 1950 היה אירוע השלג הנרחב ביותר בארץ ישראל מאז החלו בה המדידות המטאורולוגיות. אירוע שלג בסדר גודל כזה לא חזר מאז.
ב-27 בינואר 1950 החל לרדת שלג בהרי הצפון, תוך ירידה ניכרת בטמפרטורות בכל רחבי הארץ, בהמשך התפשט השלג להרי אפרים והרי יהודה. ב-28 לחודש ירד שלג בחיפה ונערם לגובה של 15 ס"מ. בתל אביב - יפו ירד שלג במשך 10 דקות. כשבוע מאוחר יותר, ב-6 וב-7 בפברואר החל לרדת שלג כבד בכל רחבי הארץ. בצפת ירד שלג שעומקו הגיע ל-60 ס"מ, בחיפה כיסה את העיר בלבן. בשאר אזורי הארץ נערם שלג בגובה 8 ס"מ.
נזק נגרם גם לכלכלת הארץ, שהתבססה על חקלאות ובפרט על פרדסים שבהם קרסו אלפי עצים ופרי רב קפא והושחת באופן בלתי הפיך. זרם החשמל נותק במקומות רבים ומעל מחצית קווי הטלפון נותקו. התחבורה הציבורית בתוך הערים שותקה ובין הערים פעלה באופן חלקי בלבד. היה מחסור של מוצרי מזון ומצרכים חיוניים במשך מספר ימים.
רבים מילידי הארץ לא ראו כלל שלג עד אותו יום.
הייתי כמעט בת חמש וחצי, אבא העיר אותי ואמר : אני רוצה שתראי משהו מעניין בחוץ. קמתי ואבא עטף אותי בשמיכה. ניגשנו לדלת הכניסה - בדלת הכניסה לבית שלנו היה חלון קטן מכוסה בוילון תחרה - אבא הסיט את הוילון הרים אותי על ידיו כדי שאוכל להציץ החוצה, הבטתי דרך החלון הקטן ובחוץ הכול היה לבן. חוץ מלבן לא ראיתי שום דבר.
אבא אמר לי: בלילה ירד שלג, רוצה לצאת החוצה לראות? הנהנתי בראשי.
אבא עזר לי להתלבש, גטקס חמים, מכנסיים, גרבי צמר, מגפיים, סוודר, כפפות, מעיל צעיף וכובע, בקושי יכולתי לזוז בתוך האריזה הזו. יצאנו החוצה, אל החצר, הכול היה מכוסה שלג ופתיתים לבנים כמו נוצות ריחפו וירדו עוד ועוד, כול הצמחים בחצר היו מכוסים בשלג וגם העצים עמדו עטופים בלבוש לבן.
יצאנו משער החצר לרחוב שהיה גם הוא כולו לבן. עוד שכנים, אנשים וילדים יצאו מחצרות הבתים לראות את השלג, כולם עטופים במעילים עבים, צעיפים וכובעים קצת היה קשה לזהות מי נמצא בפנים בתוך העטיפה המגוננת מהקור. המבוגרים בנו איש שלג גדול ואז החלו לזרוק כדורי שלג אחד על השני, היו גם ילדים שהצטרפו למשחק הזריקות, זה היה נראה מהנה וכולם צחקו אבל אני עמדתי בצד עם אבא והסתכלתי, ממש לא רציתי לזרוק כדורי שלג על אנשים או ילדים.
אחרי כשעה השמש הציצה מבין העננים והחלה ממיסה את השלג הלבן, השמיים התבהרו ונראו כעת כמפה כחולה בהירה . לאחר מספר שעות לא נשאר זכר לשלג של הבוקר, גם איש השלג התמוסס ונמס.
רחוב רמב"ם שהיה אז שביל של כורכר ואדמה הפך בוצי, כול הקסם הלבן נעלם, הצמחים והפרחים בחצר נראו צרובים ונבולים ואחר כך נדרש להם זמן להתאושש ולהתחיל מחדש -
אבל הזיכרון של אותו בוקר כשאבא מסיט את הוילון של החלון הקטן ואני מתבוננת במראה הקסום של שלג שמכסה הכול, נשאר עד היום.
שחר
עדיין חשיכה
פתיתי שלג
יורדים
לאט
ב-27 בינואר 1950 החל לרדת שלג בהרי הצפון, תוך ירידה ניכרת בטמפרטורות בכל רחבי הארץ, בהמשך התפשט השלג להרי אפרים והרי יהודה. ב-28 לחודש ירד שלג בחיפה ונערם לגובה של 15 ס"מ. בתל אביב - יפו ירד שלג במשך 10 דקות. כשבוע מאוחר יותר, ב-6 וב-7 בפברואר החל לרדת שלג כבד בכל רחבי הארץ. בצפת ירד שלג שעומקו הגיע ל-60 ס"מ, בחיפה כיסה את העיר בלבן. בשאר אזורי הארץ נערם שלג בגובה 8 ס"מ.
נזק נגרם גם לכלכלת הארץ, שהתבססה על חקלאות ובפרט על פרדסים שבהם קרסו אלפי עצים ופרי רב קפא והושחת באופן בלתי הפיך. זרם החשמל נותק במקומות רבים ומעל מחצית קווי הטלפון נותקו. התחבורה הציבורית בתוך הערים שותקה ובין הערים פעלה באופן חלקי בלבד. היה מחסור של מוצרי מזון ומצרכים חיוניים במשך מספר ימים.
רבים מילידי הארץ לא ראו כלל שלג עד אותו יום.
הייתי כמעט בת חמש וחצי, אבא העיר אותי ואמר : אני רוצה שתראי משהו מעניין בחוץ. קמתי ואבא עטף אותי בשמיכה. ניגשנו לדלת הכניסה - בדלת הכניסה לבית שלנו היה חלון קטן מכוסה בוילון תחרה - אבא הסיט את הוילון הרים אותי על ידיו כדי שאוכל להציץ החוצה, הבטתי דרך החלון הקטן ובחוץ הכול היה לבן. חוץ מלבן לא ראיתי שום דבר.
אבא אמר לי: בלילה ירד שלג, רוצה לצאת החוצה לראות? הנהנתי בראשי.
אבא עזר לי להתלבש, גטקס חמים, מכנסיים, גרבי צמר, מגפיים, סוודר, כפפות, מעיל צעיף וכובע, בקושי יכולתי לזוז בתוך האריזה הזו. יצאנו החוצה, אל החצר, הכול היה מכוסה שלג ופתיתים לבנים כמו נוצות ריחפו וירדו עוד ועוד, כול הצמחים בחצר היו מכוסים בשלג וגם העצים עמדו עטופים בלבוש לבן.
יצאנו משער החצר לרחוב שהיה גם הוא כולו לבן. עוד שכנים, אנשים וילדים יצאו מחצרות הבתים לראות את השלג, כולם עטופים במעילים עבים, צעיפים וכובעים קצת היה קשה לזהות מי נמצא בפנים בתוך העטיפה המגוננת מהקור. המבוגרים בנו איש שלג גדול ואז החלו לזרוק כדורי שלג אחד על השני, היו גם ילדים שהצטרפו למשחק הזריקות, זה היה נראה מהנה וכולם צחקו אבל אני עמדתי בצד עם אבא והסתכלתי, ממש לא רציתי לזרוק כדורי שלג על אנשים או ילדים.
אחרי כשעה השמש הציצה מבין העננים והחלה ממיסה את השלג הלבן, השמיים התבהרו ונראו כעת כמפה כחולה בהירה . לאחר מספר שעות לא נשאר זכר לשלג של הבוקר, גם איש השלג התמוסס ונמס.
רחוב רמב"ם שהיה אז שביל של כורכר ואדמה הפך בוצי, כול הקסם הלבן נעלם, הצמחים והפרחים בחצר נראו צרובים ונבולים ואחר כך נדרש להם זמן להתאושש ולהתחיל מחדש -
אבל הזיכרון של אותו בוקר כשאבא מסיט את הוילון של החלון הקטן ואני מתבוננת במראה הקסום של שלג שמכסה הכול, נשאר עד היום.
שחר
עדיין חשיכה
פתיתי שלג
יורדים
לאט
תגובות
1
אהבו
1
1127
חיים קדמן1
תיארת יפה מאוד את האירוע המיוחד הזה, גם אני זוכר את רשמיי מאותו יום בתל אביב.
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
הסוס השחור
בבית ילדותי היו הרבה ספרים, מדפים עמוסים בספרים, ספרי קריאה, ספרי עיון, אינציקלופדיות, תנ"ך, ספרי מדע ואגדות לילדים והיו גם ספרונים קטנים של אגדות ומשלים באנגלית ובערבית ספרותית, שתי שפות שאבא...
לקריאת הפוסט
מתנת הרייקי
מתנת הרייקי
אוחזת בכפות ידיי
כדור של אור
גוונים לו
ניצנוצים
והוא זוהר
מביא מזור
אוחזת בכפות ידיי
כדור של אור
ומתוכו בוקעת
ועולה ישות
של עץ שעלעליו
הם אור ואהבה
אוחזת בכפות...
לקריאת הפוסט
מדיטציות, צ'אקרות ועוד...
צ'אקרת הלב
זה לא קרה ברגע
התובנה ההרגשה
שתהליך חיי הוא
כמו מפת דרכים
אני קשובה למנגינה
לתדר
שנוצר בתוכי
וישנה הידיעה
שאספיק הכול -
ולכול דבר
התזמון הנכון -
עכשיו
מאיטה את...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות