אופניים

בימים ההם, כשהיינו ילדים, בני נוער צעירים,  הכבישים היו צרים, כלי הרכב מעטים גם פרטיים גם ציבוריים, והמרחקים גדולים. היו אופניים לא רק לילדים, גם למבוגרים -
כלי תחבורה  - לביה"ס, לתנועה, לים,   לעבודה.  בלי הילוכים...  
 לטיול ובילוי.
בבקרי שבת חורפיים  נסענו לגבעת הכלניות, לקטוף כלניות ורקפות, אז עוד היה מותר... לביצות ליד נחל קישון לקטוף נרקיסים.


אחרי ערב ששי בתנועה רכבנו לחיפה לאכול חומוס אצל איסכנדר, עלינו להדר וירדנו דרך גשר רושמיה, והירידה  ארוכה, תלולה ומפותלת. פחד!


בשבתות נסענו לאכול חומוס בעכו אצל אבו כריסטו, ישר או שהקדמנו וערכנו "טור דה זבולון" – הקפנו את כל עמק זבולון, עליות ירידות  פיתולים  מרחקים כרגיל, להגיע לאבו כריסטו מזיעים ורעבים  לשבת ליד הים, להנות מהרוח,  להאכיל את הדגים  - תענוג...


והיו הקלקולים – תיקוני פנצרים, שרשרת נופלת, שמיניות בגלגלים... ושברים. בדר"כ יד...


היום הכבישים רחבים, תנועת מכוניות זורמת במהירות לצדי הדרכים הבינעירוניות אין שבילי אופניים. רוכבים יש. הרבה.
יש שהפסיקו לרכוב ותלו את האופניים על הקיר...
בתוך הערים סללו ונסללים מסלולים לרוכבים גם באתרי טבע ונוף התנועה זורמת על שני גלגים.
לרכבת ולאוטובוס ניתן להעלות אופניים. בתל אביב, העיר ללא הפסקה, ולא רק, תל – אופן עמדות השכרת אופניים בתשלום, כל דיכפין ישלם וירכב...
רוכבי האופניים מחנים את רכבם במקומות המיועדים, או צמודים לגדר, קושרים ונועלים, לפעמים כשהם חוזרים בגמר הסידורים הם מגלים ש”סודרו”, האופניים נעלמו, נשאר רק גלגל קשור למתקן או גוף ללא גלגלים...
אופניים ורוכביהם בני כל הגילים בכל מקום; פסלי אופניים ברחובות, על קירות הבתים, בתמונות, ולאורך הכבישים הבינעירוניים, המהירים אין מסלולים - כבר אמרתי צריך לחזור ולהגיד, להזכיר לרשויות לסלול.

כל בקר אני יוצאת לאויר הצלול,  לריחות הפריחה, לצבעים, לציוץ הציפורים, על אופניים כמובן...