"החיים הממשיים מתחילים בגיל ששים" לפי שירו של יוסי בנאי

שלום חברים.

בתקופה שעבדתי עם ילדים, היו פונים  אלי בטענה: "משעמם לי..." ותשובתי היתה תמיד - אם משעמם לכם אז תעשו לכם מעניין...
ובכן, לפני כשנה וחצי הפסקתי לעבוד, ועשיתי כל מיני דברים שגרמו לי הנאה, הוצאתי לאור ספר, "דייטים בגיל השלישי", תרגמתי אותו לאנגלית והוא כיום נמכר באתרים בעולם, התארחתי בתכניות טלויזיה, רדיו וגם התפרסמה כתבה במגזין "החיים הטובים", ואני גם מרצה בהתנדבות על הספר שלי ובעיקר על לחיות טוב בגיל השלישי .
לאחרונה התחלתי להרגיש חוסר שקט, ותחושת מיצוי וחשבתי לעצמי שאם אני רוצה להיות בבחינת נאה דורשת, הרי שעלי להיות גם נאה מקיימת... האם  אני רוצה לעשות לי מעניין?. וחשבתי מה באמת היה גורם לי הנאה, פישפשתי בזכרוני בחיפוש אחר רעיונות שעלו במחשבתי במשך השנים. ובמקרה, או שלא במקרה, נתקלתי  בסדרת טלויזיה על אנשים אשר החליטו לעזוב הכל ולשנות את החיים מהקצה אל הקצה. היו ביניהם אנשים צעירים וחלקם הלא מבוטל, אנשים מבוגרים אשר עזבו את חיי העיר ואת "מירוץ העכברים" כדבריהם, והלכו לחיות קרוב יותר לטבע, הרחק מההמון הסואן לחיים פשוטים, מספקים  ומהנים יותר. חשבתי שזה משהו שאולי היה מתאים לי בעת הזאת. איני מתכוונת לגור ביערות הגשם, בג"ונגלים או בסוף העולם באמצע המדבר, כפי שחלק מהם בחרו, משהו מעניין  אך פחות קיצוני. והחלטתי לעבור לגור בארץ אחרת, כזו שטרם ביקרתי, לחיות קרוב לאנשי המקום, להכיר אותם, את תרבותם, את האוכל שלכם, לארח ולהתארח, ולטייל ולראות דברים חדשים. ובעוד אני כותבת מילים אלו, אני חושבת שאולי יש מישהו בין הקוראים/קוראות אשר הפוסט הזה פתאום עורר בו/בה רצונות וחלומות אשר טרם מומשו וזו אולי אופציה, אשמח לשמוע ממנו/ה.
היום שלח לי מישהו בווטסאפ איזו אמרת כנף, שהזכירה לי אמרה אחרת:
"לא חשוב כמה פעמים לבך פועם. חשוב כמה פעמים הוא החסיר פעימה".