הפרדוקס של זמננו

הפרדוקס של זמננו בהיסטוריה הוא שיש לנו מבנים גבוהים יותר, אבל מזג קצר, כבישים מהירים ורחבים יותר, אך נקודות מבט צרות. אנחנו מבלים יותר, אך נהנים פחות.

אנחנו רוכשים יותר, אבל יש לנו פחות. יש לנו בית גדול ומשפחה קטנה, יותר נוחיות, אבל פחות זמן. יש לנו יותר תארים אך פחות שכל, יותר ידע, אך פחות שיקול דעת,

יותר מומחים, אך עדיין יותר בעיות, יותר רפואה, אך פחות בריאות. אנחנו שותים יותר מדי, מעשנים יותר מדי, מבזבזים הרבה, צוחקים מעט, נוסעים מהר וכועסים יותר

. אנחנו נשארים עד מאוחר מדי, קמים עייפים מדי, קוראים פחות מדי, רואים יותר מדי טלוויזיה ומתפללים לעתים רחוקות. הכפלנו את רכושנו, אך צמצמנו את ערכינו.

אנחנו מדברים הרבה, אוהבים לעתים רחוקות ושונאים לעתים קרובות מדי. למדנו איך להתפרנס, אבל לא איך לחיות. אנחנו מוסיפים שנים לחיים, אבל לא חיים לשנים.

כבר עשינו את כל הדרך עד לירח ובחזרה, אבל קשה לנו לחצות את הרחוב לשבת עם השכן בגינה. כבר כבשנו את חלל החיצון, אבל לא את החלל הפנימי.

עשינו דברים גדולים, אבל לא את היותר טובים. כבר ניקינו את האוויר, אך זיהמנו את הנשמה. פיצחנו את האטום, אבל לא את דעותינו הקדומות. אנחנו כותבים יותר, אבל לומדים פחות.

אנחנו מתכננים יותר ומבצעים פחות. אנחנו לומדים למהר, אבל לא לחכות. אנחנו בונים יותר מחשבים כדי להחזיק יותר מידע, כדי לייצר יותר עותקים אך מתקשרים פחות ופחות.

אלה הם הזמנים של אוכל מהיר ועיכול איטי, אנשים גדולים, ואופי קטן, רווחים מוגזמים ומערכות יחסים רדודות. אלה הם ימים של שתי הכנסות, אבל יותר גירושין, בתים מהודרים, אבל בתים שבורים.

אלה הם ימים של גיחות, חיתולים חד פעמיים, מוסר חד פעמי, סטוץ של לילה אחד, גופים בעודף משקל, וכדורים שעושים כל דבר, החל מלעודד, להרגיע ועד להרוג. אלו זמנים שבהם יש הרבה מה לראות בחלון, אך לא מה לקנות.

זמן שבו טכנולוגיה יכולה להביא לך את המאמר הזה, זמן שבו אתה יכול לבחור אם לשתף את התובנה הזאת או פשוט להתעלם ולהמשיך הלאה...בא במייל