חצי הכוס המלאה

בוקר טוב לכל המוטקאים שבחרו לקרוא אותי כאן, בוקר מצויין גם למי שלא קורא.
האביב הגיע , הוא כאן באופן רשמי.
למי שפספס (איך אפשר?) את הפריחה המשגעת ביופיה ובריחותיה המשכרים, או  את המוני הפרפרים שממלאים את אזורינו  - הזכירו החדשות: 21.3. כבר הגיע (עבר) - ובסוף שבוע הבא נכנס לתוקפו שעון הקיץ.
הימים כבר מתארכים חזרה מזה תקופה, שעות האור מתארכות, האוויר מתחמם...

תמיד העדפתי את הקיץ על פני החורף. את החום והאור על פני הקור והימים החשוכים.
מנסה למצוא את המילים לכתוב את מה שרציתי להעביר כאן, מבלי שאתפס כחס וחלילה, פטרונית , או מטיפה, או רוחנית מדי, או.. חיה באיזשהו סרט.
אתחיל בזה שאומר,שכולנו עוברים חוויות כאלה ואחרות בחייינו. חוויות טובות, חוויות פחות טובות,
לכולנו זכרונות שיישארו בנפשינו לעד - חלקם טובים , חלקם פוצעים . 
בכולנו חבויים פצעים ושריטות שלא יגלידו לעולם. וגם אם יגלידו - הצלקת תשאר.
יש מי שאיבד אדם כזה או אחר בדרך כזו או אחרת, יש מי שחי בצל מחלה, יש מי שחווה בגידה, יש שחייו התחילו בהבטחה גדולה וחווה אכזבות בהמשך, יש מי שהצליח לחוות את הטוב  רק בגיל מאוחר.
אנשים שונים בנויים אחרת זה מזה.
יש מי שיישקע במרה שחורה, יש מי שיאזור כוחות ויתעקש , יילחם בכל כוחותיו כדי להרים את הראש מעל למים, ישחה בשארית כוחותיו ויגיע לחוף מבטחים. ישתמש וייעזר בכל אמצעי לחזור למסלול, לטפס , והוא גם זה שיגיע למעלה, ויחיה.
הדרך אינה פשוטה והיא מתחילה בדברים קטנים. קטנטנים - צעד צעד. אןו כמו שאמר לי מישהו פעם - 
נסי לראות רק 200 מטר קדימה בכל פעם:
* לצאת להליכה בבוקר, לקחת מוזיקה -- כל סוג של מוזיקה שעושה לי טוב. לצעוד הכי מהר שאפשר. בשלב כל שהוא של המאמץ - ישתחררו לדם חומרים כמו אדרנלין, לדוגמה, ומצב הרוח ישתפר, הסטרס שהתרכז בגוף יתפרק וישתחרר. המוזיקה תתרום להרגשה הזו. מחשבות מועילות, רעיונות חדשים ומעודדים יצוצו להם פתאום. ייתכן שתמצאו את עצמיכם מזמזמים או שרים בקול רם יחד עם מה שמתנגן באזניכם. (ופתאום לא ממש יעניין אתכם האם ומי שומע אתכם)
אגב, לא חובה לצעוד בהכרח בבוקר, אפשר בכל פעם שמרגישים מועקה או עצב או לחץ, או כל תחושה שלילית אחרת. לתפוס את זה בזמן, לא להתעצל, להילחם בזה. זה עובד

* לצאת לבית קפה, או לפארק, להפגש עם חבר/ה.
* לא מצאתם עם מי ללכת - צאו לבד. לכו לים. אין כמו הים.. אוויר, גלים מרחב אינסופי שתמיד עובד בשבילי

* לחייך, גם כשקשה. מותר לכאוב, להתאבל, אפילו לרחם על עצמינו. עם זאת, אל לנו לשקוע לזה וכדאי להגדיר לעצמינו זמן ביום, ורצוי עם עצמינו.
אולי תקופה כזו , למשל - שבוע , אני עם עצמי חושב/ת  על כל מה שרע, תקוע/ה  במיטה, כואב/ת, מתאבל/ת מרחמ/ת על עצמי, מדבר/ת עם אלוהים עם כל מי שעשה לי רע, כועס/ת צועק/ת (לתוך הכרית) ,
תגמרו עם זה! שחררו את זה! זה לא עושה לכם טוב, בסופו של דבר, אחנו מחפשים את הטוב לעצמינו. אנשים לא אוהבים, ומתרחקים מרוח נכאים. אנחנו מחפשים אנשים שיעלו אותנו למעלה, ולא יורידו אותנו.
ואנחנו מחפשים  עבור עצמינו אנשים שייתקרבו אלינו ולא יתרחקו.

* נסו תמיד להבין את הצד השני, להכנס לנעליו ולהבין את המניעים שלו, ייתכן ותתקלו במראה שתבהיר לכם דבר או שניים על עצמיכם.
* נסו תמיד להיות האדם שאתם רוצים שיהיה אתכם.
* יש לכם ילדים? נכדים? חבקו ונשקו אותם, עשו אתם זמן איכות. גם אם השגרה חונקת אתכם וכאילו אין זמן.
*תביטו בהם ותזכרו במה שחשוב באמת בחיים. באושר שלנו, בשמחה, באור שלנו.
* נשמו עמוק , צאו מהבית, גם אם אין תמיד לאן.
*תהיו עסוקים - ולא בישיבה מול הטלויזיה או מול המחשב. צאו מהבית, יש עולם בחוץ.

אנשים, פעילות גופנית קלה, אוייר צח וחיוך. חברים אם יש - ומשפחה. זה עושה פלאים.
אני לא טיפוס רוחני בהגדרה , אבל חשיבה חיובית אמיתית, אופטימיות ורוח לחימה (על עצמי), 
להתגבר צעד צעד ובכל יום מחדש על הקושי - כל אלה ,יגמדו את הרע והכאב ויפתחו דלת לרווחה, לנשימה, לשמחה.
ואז תמשכו אליכם אנשים, ותזמנו אליכם אירועים ומקרים משמחים מכל מיני סוגים.
בכל התחומים.
מניסיון, 
באמת שאף פעם לא מאוחר.
ההתמדה משתלמת, מעט רוח לחימה, לא מזיקה. 
פורח ושמח בחוץ, וכל אחד מאיתנו יכול לעשות לעצמו ולקרוביו שמח ופורח מבחוץ.
הכוס לא תתמלא אף פעם, וכולנו צריכים להביט גם על החלק הריק - כדי להבין ללמוד ולהשתפר,
טוב שיישאר תמיד חלק למלא,
שיהיה לאן להתרומם.
ראש זקוף ואהבה, זה שם המשחק.
אביב שמח לכולנו , משפחתי ואוהב
אמוציונאלית