טיול שציפיתי לו שנים

לעיירה קטנה ומרוחקת, סוף סוף מגיע אני לייעד, כמה טוב נושם אני אוויר צח, מתבונן באייפון לפני שהוא מת מקור ומספיק להודיע לי שיש מינוס 28 מעלות קור, מפשיל את בגדי לבגדי חורף מקומי , החיוך אינו מצליח לרדת לי מהפנים.

השמש בהקה בשלג, לבן שלגי עוטף את הגגות האדומים, הגבעות עטופות בלובן, הנוף הוא מהפנט אגדתי.

אני הולך ונכנס לשד,' לנין,  אני נזכר בתקופת נעורי, חולף ברחובות הנקראים ע"ש מהפיכות, חולף ברחובות של שמות סופרים גדולים כמו פושקין וגוגל, לצד הטבע העצום המשתרע מולך, התחושה היא שהטבע נוכח בכל פינה, ושכאילו המלחמה נגמרה אתמול.

בסיורי פגשתי אנשים מבוגרים, שוחחנו, הצבעתי בפניהם שכמה עשרות מליוני בני אדם מתו בברית המועצות בזמן שלום תחת משטרו של סטאלין, הם ענו אבל היו דירות וחינוך חינם.

נזכר אני בשיעורי ההיסטוריה לימדו את ההיסטוריה של ה-120 מנקודת מבט מקיפה, לא דיברו על צנזורה שהיא אוייב המדינה, גם לא על הנרצחים והנרדפים, ואלו שנשלחו למחנות עבודה, לימדו אותנו להיות פטריוטים, ולאהוב את סטאלין כמו אב. דורות חונכו כך, אותנו זה מילא בגאווה. מקיפה...

כשהתפרקה ברית המועצות , החל הציבור להיחשף למידע, על העבר, חלק זלג לבתי הספר, ב-2013 החליט פוטין כי יש להוציא ספר היסטוריה אחיד, כדי לפזר סתירות ופרשנויות כפולות, עכשיו כמובן מהפיכת 17 באוקטובר היא המהפיכה הרוסית הגדולה, שנות-30 הם עשייה ושגשוג, ואלפי הנרדפים והנרצחים אינם מוזכרים כלל.

ברוסיה של היום בונים מדינה מתקדמת, עכשווית,  הכל בנוי משופץ ואיכותי הכבישים נמלי התעופה מרכזים מסחריים וקניונים.אז יש גאווה, אך יש בעיה היא לא סתמה את החור בארנק לא אז ולא עתה, לא נורא אם אנחנו רעבים ישנה גאווה והיא משביעה, אם עשינו משהו שהשתבש, כמובן שאנחנו אשמים כי לא התאמצנו מספיק.

ישנו פער בינדורי בקרב הצעירים עובדים יזמים אנשי עסקים, הרוצים עתיד טוב יותר לילדיהם, עם בטוי, מחשבה, יצירה, בלי צנזורה, בלי פחד, ובלי ניתוק מהמערב.

ומה עם האנטרנט שכל כך משפיע, אל דאגה הם בזה כבר מטפלים, סומך על ההנהגה הרווסית שתנתק את האינטרנט הגלובלי, ותקים תשתית אינטרנט רוסי, כדי לנתק את המידע הזורם מהעולם.הרי תמיד הם עושים את הכל למען רווחת התושבים.

מה אגיד לכם מבחינת השלטון והצנזורה לא הרבה השתנה.