"מלוזינה היפה", אפופת הסודות, שהלחין פליקס מנדלסון - אחת היצירות בתכנית העשירית של עונת 2018/19 של התזמורת הקאמרית הישראלית- זורה מקסמה וצליליה המסתוריים בקונצרט עתיר הפתעות, בניצוחו של כריסטוף פופן.
צילום: אסף
ברגע שהמנצח, מאסטרו כריסטוף פופן (גרמניה) עלה על הבמה, הקהל קיבל אותו בתשואות רמות. הנגנים נשאו אליו עיניים מלאות הערצה. ולא בכדי. המנצח פופן קנה לו שם כמתכנן קונצרטים חדשני, המרבה לשבץ ברפרטואר הקונצרטים שלו יצירות בנות-זמננו. הכשרתו ככנר באה לידי ביטוי בהופעותיו כסולן ועם הרכבים קאמריים, ובשנים אלה הוא המנצח הראשי של התזמורת הקאמרית של קלן ומנצח ראשי אורח בסינפונייטה הונג קונג. מ-2003 מאסטרו פופן מכהן כפרופסור לכינור ולמוסיקה קאמרית באקדמיה למוזיקה ולתיאטרון במינכן. לפני כן ניהל את האקדמיה למוזיקה ע"ש אייזלר בברלין ואת האקדמיה למוזיקה בדֶטְמוֹלְד.
אישיותו הנעימה באה לידי ביטוי בכבוד שהוא העניק לחברי התזמורת ובהפניית הזרקורים לנגן הקלרניט מפורטוגל, הוראסיו פרירה שבלט בהופעתו החיצונית הנאה ובנגינתו הוירטואוזית.
הוראסיו פרירה – אחד מנגני הקלרינט הבולטים של פורטוגל הנושא באמתחתו שלל תארים ופרסים - ביצע את הקונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מאת קרל נילסן. לאור התלהבותו של הקהל, הפתיע פרירה את הקהל בנגינת יצירה שהלחין, שהיוותה מחווה לנגני כלייזמרים ונתן ביצוע מרגש חודר כליות ולב. ההדרן הזה לא היה כתוב בתוכנית הקונצרט וחוץ מהמנצח, אפילו נגני התזמורת לא הוכנסו בסוד העניין.
לאחר ההפסקה בוצעה יצירה לחמישיית נשיפה כפולה (עשירייה) מאת המלחין הישראלי ליאור נָבוֹק - פסנתרן ומלחין ישראלי יליד תל אביב. הוא השלים את תאריו הראשונים בהלחנה ובניצוח באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים אצל ינעם ליף, ואת הדוקטורט - בקונסרבטוריון למוזיקה ניו אינגלנד בבוסטון, אצל ג'ון הַרְבִּיסוֹן. יצירותיו מוזמנות על ידי גופי מוזיקה בישראל ובעולם ומבוצעות באולמות כגון קרנגי הול בניו יורק, הפילהרמונית בברלין ובתי האופרה של פרנקפורט, נירנברג וסידני. נבוק זכה במלגות ובפרסים מקרנות קוסביצקי ולילי בוּלַנְזֶ'ה, בפרסי אקו"ם ובפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים ב -2002 וב-2010.
הקונצרט הסתיים בסימפוניה מס' 104 של יוזף היידן ("לונדון") ברה מז'ור.
אין יודעים מדוע דבק בסימפוניה זו הכינוי "לונדון", כשהיא בסך הכל האחרונה בתריסר סימפוניות שחיבר היידן בבירת האימפריה הבריטית בעשור האחרון של המאה ה-18. בגרמניה ניתן לה גם הכינוי "סימפוניית סלומון", ע"ש אותו אמרגן גרמני יושב לונדון, שהבריק בו הרעיון להשיט את הגאון האוסטרי ללונדון, אל קהל מעריץ וכָמֵהַּ. ב-14 באפריל 1795, למחרת בכורת הסימפוניה, כתב מבקרו של יומון לונדוני: "איש מופלא זה אינו יודע להכזיב, וכוחות היצירה וההמצאה של המוח ההיידני לא זכו מעולם לקשב מתפעל כל כך כמו כאן אמש".
התפעלתי במיוחד מהיצירה שהלחין פליקס מנדלסון-ברתולדי - האוברטורה "מֶלוּזִינָה היפה" אופ' 32 ומהסיפור ששימש כרקע להלחנתה: מלוזינה יפה, אך לה סוד נורא. בשבתות חציה התחתון הופך דג. מן האביר ריימונד, בעלה, היא מסתירה את סודה, ואף כי התרתה בו שלא יבוא אל חדרה בשבתות, האביר מציץ...ומלוזינה חומקת ושבה המיימה.
מנדלסון, ככל ילד מרכז-אירופי, הכיר את אגדת מלוזינה. אך ב-1834, כשצפה בברלין באופרה על אודותיה, יצא כה כעוס על מלאכת המלחין, שהבטיח לפאני אחותו שיעשה תיקון. ובאמת, ליום הולדתה הלחין את הפואמה הסימפונית הזאת, שבבכורתה בלונדון התקבלה בנימוס וב-1836 בלייפציג כבר קצרה תשואות.
היצירה כתובה בצורת הסונטה, ולמרות הכחשות המלחין ניתן למצוא בה מתאם בין מהלכיה הצליליים לבין פיתולי העלילה: משכנָהּ המימי של מלוזינה מגיע אל אוזנינו כבר בפתיחה, דרך גרגורי קלרינטים וסלסולי חלילים, וכשריימונד מופיע, גם הדבר הזה מוחשי: פָה מינור זועף חודר אל נועם הפָה מז'ור שבו מתוארת מלוזינה. מתח דרמטי-כרומטי, משיכות קשת נמרצות והלמויות תוף מנבאים את הסוף הטראגי של השידוך הבלתי הולם...
התוכנית הרב-גונית והייחודית, נגינתו של הקלרניטן פרירה והניצוח של פופן העניקו לי חוויה מוסיקאלית עשירה ומרגשת.
תוכנית הקונצרט:
פליקס מנדלסון-ברתולדי (1847-1809) האוברטורה "מֶלוּזִינָה היפה", אופ' 32
קרל נִילְסֶן (1931-1865) קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת, אופ' 57
הפסקה
ליאור נָבוֹק (1971) "טֶטְרִיס" לחמישיית נשיפה כפולה (עשירייה)
יוזף היידן (1809-1732) סימפוניה מס׳ 104 ("לונדון") ברה מז'ור
כריסטוף פּוֹפֶּן (גרמניה) מנצח
הוֹרָסיוֹ פֶרֵירָה (פורטוגל) קלרינט
מוזיאון תל אביב לאמנות, אולם רקאנטי