חג שבועות שמח.
העשירייה הסודית | עמית שלו. (חבר ילדות שלי).
הספרייה הציבורית בהדר יוסף שכנה בצריף ישן מתקופת המנדט. פעמיים-שלוש בשבוע נכנסתי אליה בהתרגשות, ילד רזה עם פוני קצר ועיניים בוערות, צועד חרישי על רצפת העץ החורקת, מהופנט מהריח המשכר של הספרים והגיבורים שהמתינו לי על המדף. בלעתי ספרים. מכל הסוגים, בעיקר הרפתקאות. החמישייה, השביעייה, חסמב"ה, שר הטבעות – נשאבתי לתוך עלילות גבורה וחבורות סודיות וביחד פתרנו תעלומות והצלנו את העולם.
את ההשראה והתשוקה הבוערת שקיבלנו מהספרים מימשנו ב"רביעייה". ארבעה ילדים במחנה על העץ. העולם הוא ספר פתוח, אנחנו הגיבורים, והחיים הם הרפתקה מתמשכת. והזמן טס. והחיים המשיכו, ולקחו אותי בין כל מיני מקומות, הרפתקאות וחבורות. אבל עם השנים הדמיון דהה, הזיכרון התעמעם, והלב התקרר ונאטם.
לא שיערתי לעצמי שיום אחד אמצא את עצמי שוב מתרגש כמו אותו ילד עם פוני עקום ועיניים גדולות שמגלה את העולם עם החבורה הסודית שלו – "העשירייה".
היא לא דומה לאף אחת אחרת, "העשירייה". חבורה משונה למראה של אנשים מכל הזרמים והחתכים, זרים ושונים בתכלית, שנפגשו באמצע החיים סביב נקודה אחת קטנה בשביל מה אנחנו חיים?
היום כבר מליונים ברחבי העולם שואלים את עצמם שאלות על החיים, בכל מיני צורות.פחות רצים אחרי חלומות שמוכרים לנו וכבר לא נשארו הרבה הזדמניות נוצצות בעולמנו. ישנו רצון אבל אין איתו המילוי המתאים שפעם זה הספיק לנו. לא חסר כלום מבחינה חומרית, אבל יחד עם ההרגשה שמשהו חסר, מה? לא ברור.
כך כל אחד מאיתנו גילה פתאום שישנם עוד אנשים כמוהו. התאספנו יחד בעיר פתח תקווה עד עתה השתתפנו בעיקר במיזמים חברתיים. כאשר הנקודה המרכזית היא דו שיח ללא תנאים, בנינו ובציבור. לכאורה אין בינינו שום קשר, שום מכנה משותף, מלבד אותו רצון משותף לפתור את חידת החיים. ככה נולדה "העשירייה", החבורה הרוחנית שלנו.
החיים חזרו להיות הרפתקה מופלאה ומתמשכת. והפעם לא בעולם הדמיון של ילד, הפעם ממקום של גברים רציניים, בעלי משפחות, שעברו וניסו ומימשו ונואשו כבר מהכול. הפעם זה הכי אמיתי ומוחשי שיש. בעקשנות והתמדה אנחנו מוצאים את הזמן להיפגש, ללמוד, ולהשתדל ליישם את ואהבת לרעך בנינו הלכה למעשה. כמו שכתוב נאה דורש נאה מקיים. ושוב העולם נפרש לפנינו כמו ספר פתוח, ואנחנו הגיבורים, שמפצחים את התעלומה הגדולה של החיים איך לאהוב. הכי פשוט, והכי קשה.
"העשירייה" שלנו לא לבד. יש עוד הרבה עשיריות, בארץ ובעולם, גברים ונשים. ובמאמצים ההדדיים לגלות אהבה זה כלפי זה אנחנו גורמים לכוח חיובי להתפשט בינינו, ודרכנו לסביבה שלנו. לפעמים זה עובד יותר, לפעמים פחות, אבל זה עובד. וכשזה עובד, זה מאיר את החיים בשלמות, משמעות, ביטחון ותקווה. זה נקרא "לקבל תורה" מבחינה מעשית, וחג השבועות מסמל את המצב הזה, שיכול להתרחש בינינו, כל רגע, כאן ועכשיו. זו בעצם קריאת הזמן, כי אין לנו מקום אחר, וכבר ניסינו הכול. נשאר רק לאהוב.
חג שמח לכל בית ישראל.