מי הוא באמת יצחק הרצוג ?

להלן כתבתו של מתי גולן מיום 20/11/2013 בעיתון גלובס:
"לדבר בכל אמצעי תקשורת, אסיפה, ושאר פורומים. אין בכך שום דבר פסול או חריג, כך נוהגים כל המתמודדים הפוליטיים בכל המפלגות בכל הזמנים. אין דבר יותר גרוע לאיש פוליטי מהשתיקה.
אבל הייתה תקופה שהשתיקה הייתה משאת נפש להרצוג, גלגל הצלה. זה היה לאחר הבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה. אחרי הבחירות היו חשדות על עבירות על החוק למימון מפלגות בעמותות שהקים אהוד ברק לאיסוף כספים לקמפיין האישי שלו. בכירים בעמותות אלה נחקרו, ובראשם הרצוג, שהיה אחראי על העברת התרומות מחו"ל לעמותות בארץ. העברות אלה, בסך מאות אלפי דולרים, עמדו לדעת המשטרה בניגוד לחוק מימון מפלגות. הרצוג נחקר תחת אזהרה. על כל שאלות החוקרים הייתה לו תשובה אחת: אני שומר על זכותי לשתוק.
השתיקה שלא הופרה
שתיקתו של הרצוג בפרשה זו לא הופרה עד היום. חשוב לזכור כי הרצוג הוא עורך דין בכיר, שותף לשעבר במשרד היוקרתי והמוערך הרצוג-פוקס-נאמן. כלומר, הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה - ולמה. אם החליט להסתתר מאחורי זכות השתיקה, זה אומר שהיה לו מה להסתיר, אולי משהו בעל אלמנט פלילי, אם היה מוכן להכתים עצמו עם זכות השתיקה.
במהלך השנים הצליח הרצוג להשכיח את המעשה, בעזרתם של עמיתיו הפוליטיקאים, גם כאלה שאינם חברי מפלגתו. כי אחרי הכול, מי יודע אם הוא עצמו לא יזדקק יום אחד לזכות לשתוק.
אולי התנהגות פלילית ?
עכשיו מבקש הרצוג להיבחר למנהיגות העבודה. אולי הוא מועמד ראוי מבחינת כישוריו. הוא בטוח אדם נחמד, משכיל, נעים. אבל הוא גם אדם שמלווה אותו עננה של חשד להתנהגות לא נאותה, אולי פלילית אפילו. אין אפשרות, ואין גם הצדקה, לפרש אחרת את זכות השתיקה שלו. עכשיו, לפני שחברי העבודה הולכים אל הקלפי המפלגתית, זו הזדמנות להרצוג להסיר את העננה הזאת. להסביר לחברי מפלגתו, ולציבור בכלל, מדוע בחר בזכות השתיקה. אם גם עכשיו לא יעשה זאת, צריכים להתייחס אליו כאל מי שנגוע בפלילים, ולפיכך אינו ראוי לכהונה ציבורית"
קטע נוסף מכתבתו של מתי גולן מיום 20/11/2010:
"מבחינת כשירויות, הרצוג הוא בוודאי מועמד ראוי. נצר למשפחת הנשיא חיים הרצוג, היה עורך דין מצליח ומוערך, ללא ספק אינטליגנטי, וכנראה גם שר לא רע - בקיצור, מבחינת האיכות, הרצוג עולה על רוב חברי הכנסת, הן במפלגתו והן מחוצה לה. אבל כמו שקורה אצלנו לעתים קרובות - קרובות מדי - יש בעיה.
תזכורת: הרצוג היה ראש עמותת הבחירות של אהוד ברק בשנת 1999. לאחר מכן נחשד הרצוג בהעברת כספי קרן פילנתרופית לעמותת ברק, דבר המהווה עבירה על חוק מימון מפלגות. הרצוג זומן לחקירה - ושתק כמו דג. הוא בחר לדבוק בזכות השתיקה. תיקו נסגר מחוסר ראיות.
חזקת האשמה
ידוע שזכות השתיקה קבועה בחוק. למה? כדי לאפשר לאדם לא להפליל את עצמו. כלומר, ביסוד הזכות הזאת עומדת ההנחה שאם הנחקר ישיב לשאלות חוקריו, הוא עלול לספק להם חומר מפליל נגדו. כלומר, הזכות הזאת נוצרה למען אנשים שיש להם מה להסתיר. אם נרצה להרחיק עוד קצת לכת, נוכל לומר שהזכות קיימת בשביל אנשים שהם, לכאורה, אשמים. במקרים כאלה אומר החוק שאת ההוכחות לאשמה צריכה לספק המשטרה, ואין להטיל את החובה הזאת על החשוד.
כל ההנחות הללו אינן יוצרות, כמובן, חבות פלילית או אחרת כלפי מי שבחר בשתיקה, אולם בתי המשפט בהחלט זוקפים עובדה זו לחובתו של נאשם, והם רואים בשתיקתו מעין הוכחה לכאורה לאשמתו. ואם בבתי המשפט כך - הרי שבבית הדין של הציבור על אחת כמה וכמה.
מה זה אומר לגבי הרצוג? כיוון שבחר בזכות השתיקה, הרי מבחינה ציבורית הוא בחזקת אשם לכאורה; וגם בחזקת מי שסירב לשתף פעולה עם החוקרים; וגם אפשר להרהר בכך ששתיקתו לא קידמה את החקירה, ולכן היא בחזקת חקירה ששובשה. ברור שמי שבוחר לשתוק אינו מעוניין לסייע במאמץ להגיע לחקר האמת, והסיבה המתבקשת היא שהאמת כנראה לא תועיל לעניינו. איך שלא מסתכלים על זה, התנהלות זו של הרצוג מטילה עליו כתם ציבורי כבד.
האם הכתם משמעותי מספיק כדי למנוע ממנו להנהיג מפלגה או אפילו ממשלה?
מבחינה פורמלית התשובה היא שלילית, אנחנו מדינה דמוקרטית שבה כל אדם יכול להציג מועמדות במסגרת החוק. מבחינה ציבורית - בוודאי ששתיקה כזאת צריכה למנוע את זכות הדיבור המנהיגותי. אבל זה כבר עניין לבוחרי המפלגה, שלמרבה הצער כבר התרגלה למנהיגים מוכתמים. הרצוג שתק. עכשיו המפלגה צריכה לבחור בזכות הדיבור כדי להבהיר אם היא מעוניינת בעוד מנהיג מוכתם א שמא גם המפלגה תבחר בשתיקה".


.

דווקא עליך אני מתפלאה שהבאת את הכתבות האלה.חלקיות.האינך יודע שעיתונאי ככל שהוא מכפיש,כך הוא נחשב לטוב ותר?בשפתו המאומנת מתי גולו יותר מרומז שהרצוג אשם בפלילים.ואולי הוא הגן על ברק?אם בכלל.לאחרונה יש לי יותר מהוכחה אחת שעיתונאים לא תמיד דוברים אמת.גם להם יש אינטרסים.קודם כל ללכלך אם האדם לא מת,לא יהללו אותו.עליו לות כדי שהעיתון ישבח אותו.כדי שיהיה כביכול איזון בכתבה,הם גם אומרים איזה מישפט חיובי.לא חס וחלילה ב
אוהב הצדק?
זכות עצמו,אלא זכותו היא שהוא בנו של...כשיאיר לפיד היה מראיין,יצאו נגדו שהוא מנומס עדיו עם מרואייניו.אז צא למד המו עיתונאי טוב.ואתה-איזה אינטרס ייש לך?האם בדקת אם הכתוב בכתבות האלה נכון?ומדוע הבאת כתבה זו פיתאום?איני אפילו במיפלגת העבודה,אבל אוהב צדק לא יסתמך על כתבות,אלא יביא מיסמכים מקוריים להוכחת דבריו.

שלום טובה, קראתי את דברייך, ואני חושב שפשוט אינך יודעת, או אינך זוכרת. אני לצערי זוכר ולא שוכח, את הדברים הכתובים פה. דרישתך להוכחות כתובות, מעלה את השאלה, אם את בכלל מאמינה לאיזשהו דבר עיתונאי,מקדמא דנא. האם את מאמינה למה שנכתב בספרים על משה דיין, ולא מאמינה לאותם דברים כשהם נכתבים על ידי עיתונאים? הרצוג אינו היחיד ששמר על שתיקה באותו עניין שכתוב במאמר, שצוטט פה, יש עוד כמה, וזה היה, והינו, סירחון משמעותי שדבוק בו, יהיה מי שיהיה. יש אומרים שלא שיקר בשתיקתו, אך לי ולאחרים ברור, שלא אמר אמת, ובמעשהו שיקר. דעי לך, שלוא היה הרצוג רוצה להוכיח נקיון כפיים, בהכשרתו, יכול היה לתבוע את העיתונאי על הכפשתו ולשון הרע, הוא לא עשה זאת, כי ידע שהדבר נכון, ולא מדובר בעיתונאי אחד, אלא הרבה יותר. לצערי, אני תומך בהחלט, במעשהו של 'דורש טוב וצדק'. תוכלי לבדוק את הדבר, דרך האינטרנט, אמנם טירחה מסויימת, אך עדיפה על פגיעה בכותב בלוג זה, בענין זה, יהיה מי שיהיה. עמיר.

אינני רודף כבוד ולא באתי לכאן על מנת להשמיץ ו/או לריב עם איש.
אני בסך הכל מעלה נושא לידיעת כלל הקוראים.
אני אכתוב את כל מה שיעלה לי בראש וזכות הקוראים לקרוא ולהגיב ו/או להחריש.
באשר למגיבים, לפני כתיבת תגובתם עשו יש חושבים וודאו כי התוכן הכתוב אכן מתאים לאמת!!!!!

יפה דורש יפה מקיים
קראתי את המאמר המעניין שהעלת. אכן הוא מעניין . האם ההאשמות נכונות? שאלה שקשה לנו לענות עליה מחוסר מידע ומקורות מהמנים
צורמת הערתך בסיפא לתגובתך האחרונה " נאשר למגיבים ,לפני כתיבת תגובתכם עשו חושבים וודאו כי התוכן אכן מתאים לאמת. חחח... האם בדקת שכל ההאשמות שהועלו נגד הרצוג נכונות? אם כן איך זה שלא שמעבו על חקירות שנערכו לגביו כפי שנעשו למועמדים אחרים.
אז נכון שהבלוג שלך ואתה יכול להעלות מה שאתה רוצה אולם כשאתה מזמין אותנו להגיב , נגיב כראות עינינו גם אם ברור לנו שהדברים הם בגדר שמועות ואינם מוכחים. זה נקרא חופש הצדק או צדק החופש

השבוע הייתי בכנס שהתקיים באויברסיטת ת"א עם חשובי החוקרים בארץ ועיתונאים כמו איילה חסון ועוד.הם עצמם סיפרו כמה שהעיתונאים משפיעים על דעת הקהל ולא תמיד(בעצם לרוב )לא באוביקטיביות.רבים מהם משרתים אינטרסים של פוליטיקאים.אני אאמין רק לאדם שיש לו הפרוטוקולים מבית המשפט וחקר אותם.בפרט אחרי הכנס הזה.רשמתי כל מילה שנאמרה שם.דווקא מהם למדתי שאם זה"מכתוב"בעיתון,אין זה אומר שאכן כך הדברים.אתה איש צדק יכול לכתב כאוות נפשך,אבל מה בא לך פיתאום להשמיץ?האם אתה מכיר וחקרת את האדם?האם אתה יודע את כל פעולותיו?אני לא.ולכן איני מעזה להשמיץ ובודאי לא אמיתות בלי הקשר.אם הייתי רוצה להביע דעה,היתי לוקחת את כל ניירות המשפט,ולומדת על האיש להבין מדוע בחרו בו.ואיזה מין אדם הוא כפעיל בחברה.כאדם בביתו.אבל נכון,זכותך לכתב כאן מה שאתה רוצה.וגם זכותי להגיב,כל עוד אני עושה את זה בנימוס ובאופן ענייני ולא אישי.

ההוכחות מצויות בידיים שלכם. הזיזו את התחת וחפשו באינטרנט. אני, פה, אומר שרודף צדק, אומר אמת, ומי שחושב שהאמת שלו היא היא האמת, זכותו בטעותו. גם אם אבחר בבוז'י, לפי החלטתי, אני יודע וזוכר את הכתם שהוא ואחרים, הכתימו את עצמם, את הפוליטיקה, ואת ארצם, כולל אותי. כמו שאני עשוי לאהוב כאלה שפוגעים בי, אני עשוי לתמוך באלה שברור לי שהינם מוכתמים, ובוז'י מוכתם. פרוטוקולים מבתי משפט, מכילים לא מעט שקרים, והשופטים אינם מלכי הצדק, ולא סתם כונו "חמורים", על ידי איש פרקליטות בכיר, לפני שנים ספורות. טיוח של אמת, עלול להיצבע בשקר.

סטית מהנושא והנושא הוא האם הדברים שאנו מעלים כאן מאומתים ובדוקים או ששלופים מהשרוול. אנחנו אוהבים לקרוא ולשמוע רכילות. והדברים שהעלה דורש הצדק הם רכילות לגבי ולגבי אלו שחולקים על דעתו. אתה יכול לחשוב אחרת זו זכותך , אתה יכול לצטט רכילויות מויקפריה ומפייסבוק ומאתרי רכילות שונים .זה עדיין לא הופך את הטענות המועלות לאמיתות. הדרישה של דורש צדק שנוודא שהתוכן הכתוב מתאים לאמת אינה עומדת בתנאי הפרסום שלו. האשמות הן האשמות כל עוד לא נעשו חקירות והוגשו תביעות. בכל הכתבה לא צויין שנערכו חקירות שהביאו להגשת תביעות כך שהכתבה אינה מוכחת. .
בית המשפט הוא הגוף שתפקידו לקבוע אם אדם אשם. זה הגוף שמתרגם את מערכת החוקים בשטח . המוסד הזה קדוש לי כאזרח ואני משוכנע שהוא קדוש לרוב האזרחים הן במדינה והן בכל מדינה בעולם. .

בכתבתי רק שאלתי " מי הוא באמת יצחק הרצוג?"
ולא הבעתי את דעתי, אלא הבאתי מובאות מעיתון "גלובס" הנחשב כעיתון אמין.
באשר לתגובתי לטובה פריש ולדוד שלום היו לא לגבי השאלה מי הוא באמת יצחק הרצוג?, אלא לגבי תגובות לא ענייניות.
אם הייתי יודע באמת מיהו יצחק הרצוג ומה היו מעשיו, כי אז לא הייתי מעלה הנושא.
אינני מעמיד עצמי כשופט אלא מבקש ומאחל טוב וצדק לכל.
הלגו "מאזניים" הוא לגו מסחרי אותו בחרתי. בעיני יש לו משמעות.

פרשת עמותות ברק












אהוד ברק
פרשת עמותות ברק הייתה פרשה אשר במסגרתה התנהלה חקירה משטרתית בשנים 2000 עד 2006 בחשד להפרה של חוק מימון מפלגות בגיוס תרומות לא חוקיות, בהיקף של מיליוני שקלים, עבור מסע הבחירות של אהוד ברק ומפלגת ישראל אחת ב-1999. במסגרת החקירה נחקרו באזהרה, אך לא הואשמו, ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ומספר ממקורביו ובהם חבר הכנסת יצחק הרצוג והיועץ האסטרטגי טל זילברשטיין. בשנת 2003 נסגרו מרבית התיקים בפרשה מחוסר ראיות וב-2006 הכריזה פרקליטות המדינה על סגירת החקירה ללא הגשת כתבי אישום.



תוכן עניינים
[הסתרה] 1 רקע
2 החקירה
3 תגובות
4 הערות שוליים

רקע[עריכת קוד מקור]

בשנת 1999 הוקמה רשימת "ישראל אחת" בראשותו של אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה. הרשימה כללה את מפלגת העבודה מפלגת מימד ומפלגת גשר. לצורך מימון מסע הבחירות האישי שלו לראשות הממשלה השתמש מטה ברק במספר עמותות לצורך גיוס תרומות. מקצת מן העמותות הוקמו סמוך למועד הבחירות ופעלו תקופה קצרה בלבד, בעוד עמותות אחרות היו ותיקות יותר וגויסו לצורכי הקמפיין. העמותות מומנו על ידי תרומות מקרנות מחו"ל ומגורמים פרטיים והן נטלו חלק פעיל בקמפיין.

לאחר שהעיתונאי קלמן ליבסקינד חשף את הפרשה בסדרת כתבות בשבועון "מקור ראשון", ב-6 במאי 1999 העלה חבר הכנסת מיכאל איתן חשדות כי גיוס התרומות באמצעות העמותות השונות עמד בניגוד לחוק מימון מפלגות וכי חלק גדול מהעמותות היו "עמותות קש", כלומר עמותות פיקטיביות אשר מטרתן היחידה הייתה גיוס כספים לקמפיין הבחירות והן פעלו בניגוד למטרותיהן המוצהרות[1].

ב-27 בינואר 2000 פרסם מבקר המדינה את הדו"ח המנדטורי שלו בדבר חריגות מחוק מימון מפלגות, כפי שנעשה לאחר כל מערכת בחירות. בדו"ח כלל המבקר פירוט נרחב באופן יוצא דופן, על חריגות של סיעת "ישראל אחת". לסיכום כתב המבקר:
החקירה העלתה, כי במטרה לתרום למאמצים לקידום בחירתו של מועמד "ישראל אחת" לראש הממשלה, מר אהוד ברק, ננקטה שיטה, שלפיה הוזרמו כספים לעמותות, אשר היה בפעילותן לתרום, אם במישרין, ואם בעקיפין, לקמפיין הבחירות. כספים אלה לא היו חלק מהמסגרת התקציבית הרשמית, החוקית והמדווחת של הסיעה. מבין העמותות, היו כאלה שהוקמו בתקופת הבחירות או לקראתה, ולנגד עיני מייסדיהן עמד, לפחות כאחד היעדים, הסיוע למר ברק להיבחר. עמותות אחרות הוקמו קודם לכן, ולא מלכתחילה למטרה זו, אך "גויסו" למטרה לקראת הבחירות. עוד היו עמותות, שערכו פעולות תעמולה עצמאיות, אך משראו ב"ישראל אחת", כי יש תועלת בפעילותן לקידום מועמדותו של מר ברק לראש הממשלה, דאגו לתמיכה כספית בהן‏‏[2].
באופן תקדימי כלל הדו"ח ציון שמות של חשודים בעבירות שונות ופירוט של עמותות אשר שימשו להעברת כספים למפלגה, בניגוד לחוק ובסכומים המגיעים למליוני שקלים. המבקר קנס את סיעת "ישראל אחת" וגינה את התנהלותה. בעקבות החשדות הללו, הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על פתיחת חקירה בנושא.

החקירה[עריכת קוד מקור]

החקירה בדקה את פעולותיהן של העמותות ובהן "דור שלום", "ישראל של כולנו - ישראל אחת שלנו", "עוד לא אבדה התקווה", "העמותה לקידום נהגי המוניות בישראל", "תקווה לישראל", "אלטרנטיבה לקידום העלייה", "נגב עכשיו", "אזרחים מימין ומשמאל", "סטודנטים רוצים שינוי", "התקווה - העמותה העצמאית למען יהודי אתיופיה", "תנו לעבוד בכבוד", "הכל בוער חביבי" ועוד.

במסגרת החקירה אהוד ברק נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות על חוק מימון מפלגות ובחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד. ברק השיב לשאלות החוקרים וטען כי לא היה מודע לפרטי ניהול העמותות והעברת הכספים ואף הנחה את מנהלי הקמפיין לפעול בהתאם לחוק. עדות זו זכתה לאישור הנחקרים האחרים בפרשה. בנוסף, נחקרו בפרשה יצחק הרצוג, שפיקח על העברת כספי קרנות מחו"ל לעמותות השונות ובחר לנצל את זכות השתיקה בחקירה, טל זילברשטיין, ששימש בתפקיד מנהל הקמפיין של "ישראל אחת" בבחירת ראש הממשלה, ח"כ ויצמן שירי, שנחשד כי היה מעורב בתקצוב מקצת העמותות, דורון כהן, גיסו של ברק שייסד אחדות מהעמותות וגדעון סולימאני, שכיהן כגזבר עמותת "נגב עכשיו". להגנתם טענו החשודים כי חוק מימון מפלגות אינו חל על הבחירות הישירות לראש הממשלה, אולם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לא קיבל עמדה זו.

בשנת 2003 הודיע רובינשטיין כי לא יוגשו כתבי אישום בפרשה כנגד אהוד ברק, יצחק