הזוגיות של שרה ואברהם
הזוגיות של שרה ואברהם
האם יש קשר הפוך בין אמונה, גדולה, לבין זוגיות, או בכלל ליכולת לחיות חיי משפחה תקינים? האם בהערכתו של מנהיג כזה או אחר עלינו לשקול כיצד הוא היה כאב משפחה, כבעל וכו'. בשבוע שעבר התארחה בתוכניתו של דב אלבוים משוררת בשם חלי ראובן, אשר לדבריה היא כותבת בעיקר לנשים. למרות זה היא יצאה באופן נחרץ להגנת פרישות משה מציפורה אשתו. לדעתה "אנשים גדולים" כמשה אינם יכולים לתת דעתם על עסקי משפחה, כי הם עסוקים עם אלוהים, עם הנהגת עם, עם עולם של אמונה ואידיאות.
כפי שהראיתי בשבוע שעבר בפוסט על מרים ואהרון, לא זאת הייתה עמדת חז"ל לגבי המחוייבות של גדולי האומה אל משפחתם, ואינני בטוח שזאת עמדת התנ"ך. בודאי שזו לא יכולה להיות עמדתנו כאנשים מודרנים.
נדמה לי שעיוננו בסיפורי אברהם ומשפחתו (בראשית פרק י"ב – פרק כ"ב) מוכיחים את הבעייתיות בקביעתה של חלי ראובן, ואין לנו ברירה אלא לקבוע שאברהם, עם כל היותו מאמין גדול, נכשל כאיש משפחה.
פרשנים מסורתיים ראו בשרה ובאברהם את הזוג האידיאלי של בעל ואשתו. זוג שלקח על עצמו משימה רוחנית, הפצת המונותיאיזם, והם עובדים שכם אחד להגשימה. כעדות לאותה שותפות רוחנית ,דרשו חז"ל את הפסוק : "ויקח אברם את שרי אשתו... ואת הנפש אשר עשו בחרן, ויצאו ללכת ארצה כנען" (יי"ב, ה'), כביכול אברהם גייר את הגברים ושרה גיירה את הנשים.
בימינו נוקט בגישה הזו עדין שטיינזלץ, (נשים במקרא), בעוד שלייבוביץ כותב: "העניינים במשפחה זו לא היו חלקים ביותר". מצד שני, חז"ל סברו כי מותה של שרה, שבא במקרא, מיד אחרי פרשת העקדה, נגרם לה מפני אותו מעשה, והעובדה שאברהם לא התייעץ איתה לפני מעשה הציקה להם מאד, וכך אומר המדרש:
"חזר יצחק אצל אמו ואמרה לו, אן היית ברי (בני)? אמר לה נטלני אבי והעלני אבי הרים והורידני גבעות וכו' ובנה מזבח ונטל את הסכין לשוחטו וכו'. אמרה לולא אותו מלאך כבר היית שחוט. צווח שישה קולות עד שמתה" (ויקר"ר,כ,ב).
הסיפור הזה מובא בוואריאציות שונות בספרות חז"ל.
נראה לי שהקו הזה של ניתוק רגשי, מצד אברהם כלפי שרה, והתעלמות ה' מקיומה של שרה, מאפיין את יחסי הזוג מתחילת יציאתם לדרך מחרן לכנען: רק לאברהם ניתן הצו להתנתק מכל עברו ממשפחתו ומארץ מולדתו ולצאת למסע אל ארץ כנען הלא-ידועה. רק אתו ה' מדבר כל הזמן. עם שרה לא מתייעצים, לא שואלים לדעתה להרגשתה וכו', והיא אכן הולכת אחרי אברם.
כמה חודשים אחר הדברים האלה אברהם מחליט לרדת למצרים. ושוב, שרה שותקת ונלווית אליו. כאשר ה"זוג המלכותי" מתקרב למצרים, אברהם עושה מעשה מדהים כאשר הוא מציע לשרה להעמיד פנים שהיא אחותו, כי ברור לו שפרעה יחשוק בה בגלל יופיה, וחייו שלו יועמדו בסכנה, וחוץ מזה הוא עשוי להתעשר מ"הקומבינה": "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך" (י"ב, י"ג).
ושרה? היא שותקת, וממלאת אחר הנחיות אברהם. מזימתו של אברהם כמעט הצליחה. הוא לא מחה כאשר היא נלקחה לארמון. הוא קיבל הרבה רכוש וכסף מפרעה, תמורת שרה, אך פרעה גילה לבסוף בכוחות עצמו את שקריו של אברהם, החזיר לו את אשתו, וגירש אותו מהר ובבושת פנים ממצרים.
. אברהם יחזור על תרגיל "האחות" כמה שנים לאחר-מכן, עם מלך אחר, ושם הוא מסביר את שיקוליו: "כי אמרתי, רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (כ',י"א). מחבר המקרא מראה ששיקוליו הגזעניים של אברהם היו מופרכים לגמרי. בשני המקרים. גם בסיפור פרעה וגם בסיפור אבימלך מלך גרר, הנוכרים מתגלים כאנשים מוסריים.
שתיקת שרה בשתי הפרשיות מדהימה.
חז"ל, לא השלימו עם שתיקת שרה בסיפור על פרעה, וכך הם מתארים את זעקתה של שרה כלפי האל, באותו לילה נורא שבו בילתה בחדריו של פרעה: "וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, ריבון העולמים: אברהם יצא (לא"י) בהבטחה ואני יצאתי באמונה; אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בתוך הסירה!" (בראשית רבה, פרשה מ"א).
הדרשן מוחה לא רק על מצבה הנורא של שרה בבית פרעה אלא גם על-כך ששרה לא היתה בסוד העניינים כאשר ה' הבטיח לאברהם כל אותן הבטחות שנלוו לצו "לך לך". המצב עכשיו הוא ממש שערוריה: בעוד היא סובלת סבל רב, אברהם חוגג! הדרשן גם מוחה על-כך שאברהם יצא מאותה פרשה מכוערת במצרים, ללא פגע, ועשיר בהרבה ממצבו כשירד לשם, ושרה שילמה את המחיר .
בהמשך סיפורי אברהם ונשותיו בבראשית, אברהם מגלה אטימות למתרחש בין נשותיו, שרה והגר, בפרקים ט"ז וכ"א. כאשר שרה מתלוננת על שפחתה שחיה עתה חיי אישות עם בעלה, (ברשותה של שרה העקרה) שהתחילה לזלזל בגבירתה, אברהם פוטר אותה באמירה: "עשי לה כטוב בעינייך" (ט"ז,ו). הוא לא מתערב. התוצאה היא ששרה מענה אותה, והגר, אשתו השניה של אברהם, הנושאת את בנו הבכור בבטנה, בורחת למדבר. היא חוזרת לביתו לאחר זמן, ודומה שאברהם בכלל לא הרגיש בכך. כעבור כמה שנים, שוב מתלקחת האש בין הגר לשרה, ושרה מצווה לגרש למדבר את הגר ובנה: "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (כ"א, י). הפעם אברהם לא לגמרי אדיש "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אדות בנו", אך הוא נכנע לתביעת שרה, כאשר ה' מצווה עליו להיכנע לשרה, בשם שיקולים לאומיים : "כי ביצחק יקרא לך זרע".
לא נעים לומר, אבל אברהם כמעט הרג את שני בניו!
ישנם פרשנים ופרשניות של התנ"ך הטוענים כי האשה בתנ"ך היא סוג של "אחר". מין זן אחר של יצורי אנוש השונה לגמרי מהגברים, (כמו שהכושים והיהודים נחשבו פעם בתרבויות מסויימות). האם שרה יכולה להיחשב ל"אחר"?
נדמה לי שהתשובה מורכבת. מצד אחד אלוהים ואברהם לא מתייעצים אתה לפני הצעדים הגדולים שהם עושים: עזיבת המולדת חרן, ההליכה לא"י, הירידה מצריימה, הבריתות הגדולות, ועקידת הבן. אלוהים לא מקיים איתה שום דיאלוג, ואף אברהם כמעט שלא מדבר איתה. נראה לי כי נכון להגדיר את היחס אליה כ ה ד ר ה מתמשכת.
אך למרות זאת יש לציין כי לפני גרוש ישמעאל וההחלטה על יצחק כיורש, אלוהים מורה לאברהם לקבל את החלטת אשתו. שרה אינה מעוצבת כ"אחר" בכל נפתוליה עם הגר. הקורא מזדהה עם סבל העקרות שלה, עם קנאתה בהגר, והיא מאד אנושית בפן הזה של חייה.
לגבי עמדת חז"ל כלפי שרה, הם ודאי שלא חשבו אותה ל"אחר". ניתן לראות כי הם הזדהו עם סיבלה של שרה, ולכן יצרו סיפורים משלימים את המקרא, שהקו השליט בהם הוא חמלה על גורלה של שרה.
איתן
האם יש קשר הפוך בין אמונה, גדולה, לבין זוגיות, או בכלל ליכולת לחיות חיי משפחה תקינים? האם בהערכתו של מנהיג כזה או אחר עלינו לשקול כיצד הוא היה כאב משפחה, כבעל וכו'. בשבוע שעבר התארחה בתוכניתו של דב אלבוים משוררת בשם חלי ראובן, אשר לדבריה היא כותבת בעיקר לנשים. למרות זה היא יצאה באופן נחרץ להגנת פרישות משה מציפורה אשתו. לדעתה "אנשים גדולים" כמשה אינם יכולים לתת דעתם על עסקי משפחה, כי הם עסוקים עם אלוהים, עם הנהגת עם, עם עולם של אמונה ואידיאות.
כפי שהראיתי בשבוע שעבר בפוסט על מרים ואהרון, לא זאת הייתה עמדת חז"ל לגבי המחוייבות של גדולי האומה אל משפחתם, ואינני בטוח שזאת עמדת התנ"ך. בודאי שזו לא יכולה להיות עמדתנו כאנשים מודרנים.
נדמה לי שעיוננו בסיפורי אברהם ומשפחתו (בראשית פרק י"ב – פרק כ"ב) מוכיחים את הבעייתיות בקביעתה של חלי ראובן, ואין לנו ברירה אלא לקבוע שאברהם, עם כל היותו מאמין גדול, נכשל כאיש משפחה.
פרשנים מסורתיים ראו בשרה ובאברהם את הזוג האידיאלי של בעל ואשתו. זוג שלקח על עצמו משימה רוחנית, הפצת המונותיאיזם, והם עובדים שכם אחד להגשימה. כעדות לאותה שותפות רוחנית ,דרשו חז"ל את הפסוק : "ויקח אברם את שרי אשתו... ואת הנפש אשר עשו בחרן, ויצאו ללכת ארצה כנען" (יי"ב, ה'), כביכול אברהם גייר את הגברים ושרה גיירה את הנשים.
בימינו נוקט בגישה הזו עדין שטיינזלץ, (נשים במקרא), בעוד שלייבוביץ כותב: "העניינים במשפחה זו לא היו חלקים ביותר". מצד שני, חז"ל סברו כי מותה של שרה, שבא במקרא, מיד אחרי פרשת העקדה, נגרם לה מפני אותו מעשה, והעובדה שאברהם לא התייעץ איתה לפני מעשה הציקה להם מאד, וכך אומר המדרש:
"חזר יצחק אצל אמו ואמרה לו, אן היית ברי (בני)? אמר לה נטלני אבי והעלני אבי הרים והורידני גבעות וכו' ובנה מזבח ונטל את הסכין לשוחטו וכו'. אמרה לולא אותו מלאך כבר היית שחוט. צווח שישה קולות עד שמתה" (ויקר"ר,כ,ב).
הסיפור הזה מובא בוואריאציות שונות בספרות חז"ל.
נראה לי שהקו הזה של ניתוק רגשי, מצד אברהם כלפי שרה, והתעלמות ה' מקיומה של שרה, מאפיין את יחסי הזוג מתחילת יציאתם לדרך מחרן לכנען: רק לאברהם ניתן הצו להתנתק מכל עברו ממשפחתו ומארץ מולדתו ולצאת למסע אל ארץ כנען הלא-ידועה. רק אתו ה' מדבר כל הזמן. עם שרה לא מתייעצים, לא שואלים לדעתה להרגשתה וכו', והיא אכן הולכת אחרי אברם.
כמה חודשים אחר הדברים האלה אברהם מחליט לרדת למצרים. ושוב, שרה שותקת ונלווית אליו. כאשר ה"זוג המלכותי" מתקרב למצרים, אברהם עושה מעשה מדהים כאשר הוא מציע לשרה להעמיד פנים שהיא אחותו, כי ברור לו שפרעה יחשוק בה בגלל יופיה, וחייו שלו יועמדו בסכנה, וחוץ מזה הוא עשוי להתעשר מ"הקומבינה": "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך" (י"ב, י"ג).
ושרה? היא שותקת, וממלאת אחר הנחיות אברהם. מזימתו של אברהם כמעט הצליחה. הוא לא מחה כאשר היא נלקחה לארמון. הוא קיבל הרבה רכוש וכסף מפרעה, תמורת שרה, אך פרעה גילה לבסוף בכוחות עצמו את שקריו של אברהם, החזיר לו את אשתו, וגירש אותו מהר ובבושת פנים ממצרים.
. אברהם יחזור על תרגיל "האחות" כמה שנים לאחר-מכן, עם מלך אחר, ושם הוא מסביר את שיקוליו: "כי אמרתי, רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (כ',י"א). מחבר המקרא מראה ששיקוליו הגזעניים של אברהם היו מופרכים לגמרי. בשני המקרים. גם בסיפור פרעה וגם בסיפור אבימלך מלך גרר, הנוכרים מתגלים כאנשים מוסריים.
שתיקת שרה בשתי הפרשיות מדהימה.
חז"ל, לא השלימו עם שתיקת שרה בסיפור על פרעה, וכך הם מתארים את זעקתה של שרה כלפי האל, באותו לילה נורא שבו בילתה בחדריו של פרעה: "וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת, ריבון העולמים: אברהם יצא (לא"י) בהבטחה ואני יצאתי באמונה; אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בתוך הסירה!" (בראשית רבה, פרשה מ"א).
הדרשן מוחה לא רק על מצבה הנורא של שרה בבית פרעה אלא גם על-כך ששרה לא היתה בסוד העניינים כאשר ה' הבטיח לאברהם כל אותן הבטחות שנלוו לצו "לך לך". המצב עכשיו הוא ממש שערוריה: בעוד היא סובלת סבל רב, אברהם חוגג! הדרשן גם מוחה על-כך שאברהם יצא מאותה פרשה מכוערת במצרים, ללא פגע, ועשיר בהרבה ממצבו כשירד לשם, ושרה שילמה את המחיר .
בהמשך סיפורי אברהם ונשותיו בבראשית, אברהם מגלה אטימות למתרחש בין נשותיו, שרה והגר, בפרקים ט"ז וכ"א. כאשר שרה מתלוננת על שפחתה שחיה עתה חיי אישות עם בעלה, (ברשותה של שרה העקרה) שהתחילה לזלזל בגבירתה, אברהם פוטר אותה באמירה: "עשי לה כטוב בעינייך" (ט"ז,ו). הוא לא מתערב. התוצאה היא ששרה מענה אותה, והגר, אשתו השניה של אברהם, הנושאת את בנו הבכור בבטנה, בורחת למדבר. היא חוזרת לביתו לאחר זמן, ודומה שאברהם בכלל לא הרגיש בכך. כעבור כמה שנים, שוב מתלקחת האש בין הגר לשרה, ושרה מצווה לגרש למדבר את הגר ובנה: "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (כ"א, י). הפעם אברהם לא לגמרי אדיש "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אדות בנו", אך הוא נכנע לתביעת שרה, כאשר ה' מצווה עליו להיכנע לשרה, בשם שיקולים לאומיים : "כי ביצחק יקרא לך זרע".
לא נעים לומר, אבל אברהם כמעט הרג את שני בניו!
ישנם פרשנים ופרשניות של התנ"ך הטוענים כי האשה בתנ"ך היא סוג של "אחר". מין זן אחר של יצורי אנוש השונה לגמרי מהגברים, (כמו שהכושים והיהודים נחשבו פעם בתרבויות מסויימות). האם שרה יכולה להיחשב ל"אחר"?
נדמה לי שהתשובה מורכבת. מצד אחד אלוהים ואברהם לא מתייעצים אתה לפני הצעדים הגדולים שהם עושים: עזיבת המולדת חרן, ההליכה לא"י, הירידה מצריימה, הבריתות הגדולות, ועקידת הבן. אלוהים לא מקיים איתה שום דיאלוג, ואף אברהם כמעט שלא מדבר איתה. נראה לי כי נכון להגדיר את היחס אליה כ ה ד ר ה מתמשכת.
אך למרות זאת יש לציין כי לפני גרוש ישמעאל וההחלטה על יצחק כיורש, אלוהים מורה לאברהם לקבל את החלטת אשתו. שרה אינה מעוצבת כ"אחר" בכל נפתוליה עם הגר. הקורא מזדהה עם סבל העקרות שלה, עם קנאתה בהגר, והיא מאד אנושית בפן הזה של חייה.
לגבי עמדת חז"ל כלפי שרה, הם ודאי שלא חשבו אותה ל"אחר". ניתן לראות כי הם הזדהו עם סיבלה של שרה, ולכן יצרו סיפורים משלימים את המקרא, שהקו השליט בהם הוא חמלה על גורלה של שרה.
איתן
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
די הגיוני שבמקורות יעשו כדי להוכיח קיומו של קשר חיובי. בבחינת דוגמה של אלה העומדים בראש.
אני מעריכה בעיקר את האנושיות של הדמויות - שרה, גם אברהם (כמו גם של דמויות תנכיות אחרות). זה נותן ממד של אמינות, זה מאפשר קירבה שלנו אליהם.
לא ברור למה את מתכוונת במושג "אנושיות". אברהם לא מוצג כאנושי בסיפורי המשפחה האלו.