שלמת בטון ומלט....

"נלבישך שלמת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים" זה מה ששרנו בילדותינו. האם אנו אוהבים את שלמת הבטון והמלט?. אני לא כל כך?.. הבוקר התעוררתי לאורן המפזז של קרני השמש דרך חרכי התריס בחדרי, פתחתי את התריס ויצאתי למרפסת כשאני שואפת מלוא ראותי אויר בוקר צח וזך. מולי מעבר לגדר של חצר הבית אני צופה על שלמת הבטון והמלט שהלבישו ידי אדם, הבנינים אמנם יפים ומיוחדים במראם אך אני לא מתלהבת מהשלמה הזאת. עד לפני מעט יותר משני עשורים לא היתה גדר לחצר הבית בו אני מתגוררת, הפרדס שגבל עם החצר בצידה הדרומי ומיזרחי היה נוף מרנין עין ולב. בעונת האביב, בעת הפריחה אפף אותנו בושם פרחי ההדרים, הריח הניפלא שליווה אותנו בכל שעות היממה גרם לנו להתרוממות רוח ולתחושה שכאן זה גן עדן. בקיץ טילנו בפרדס ונהננו מהקרירות בצל העצים, ובחורף אהבנו לשתות מיץ מתפוזים טריים שנקטפו זה עתה. יום אחד נעלם הפרדס הזקן ובמקומו נותר שדה עם מספר עצי נוי. בעונת הקיץ פרחו בשדה הדרדרים, בחורף ובאביב?.תאווה לעינים, השדה המתלא בחרציות זהובות ובשיחי חוביזה שאהבנו לאכול את פריים. בשנה גשומה גבהו שיחי החוביזה לגובה אדם והחרציות לא פיגרו אחריהם מציגים בגאווה לראווה פרחים זהובים וגדולים במיוחד. היינו מטיילים בין השיחים כמו ביער, הכלב שלי היה נהנה ומשתובב ביער המדומה והילדים נהדו לשחק מחבואים. יום אחד לפני כשלוש שנים הגיעו טרקטורים, משאיות ועגורנים והתחילה בניה מסיבית והלבשת השדה בשלמת בבטון ומלט, בנינים שמסתירים את הנוף את האופק ואת השמש. מרבדי גנים??? אני לא רואה כאן.