ישבתי לתפוס שלווה
ישבתי לתפוס שלווה
שיחקה היא איתי בתופסת.
חיפשתי אותה בארון
חמקה, לא נתפסת,
חרצה לי לשון.
עשיתי עצמי מתעלמת
חייכה שהיא לא מתרשמת.
הלכתי לרופאים
אמרתי לא נרדמת
אפילו בלילות.
דקרוני במחטים
פטמוני בגלולות,
אמרו אין מה לעשות
שלווה היא כזאת
לא בנקל היא חוזרת.
עישנתי בשרשרת
אמרה את מכוערת.
תליתי את עצמי ודי !
אולי ה י א תתפוס אותי
אולי ?
חתכה את החבל בפנים מאירים:
אין שלווה נקנית אלא ביסורים.
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הגיע הזמן שתתפסי אהבה?
והנה עלה בדעתי שהרבה שלווה זה יותר מדי
ועל כן אימצתי לי כלבה קטנה.