- שם בדוי

חצאית שחורה קצרה מאד, הדוקה מאד. רגליים חטובות,גבעות לבנות גולשות
בנדיבות מעל שולי חולצה נטולת כתפייות,שחורה והדוקה אף היא.
היא מתקרבת, וכמו בקלידוסקופ - התמונה מתפזרת ומתגבשת אחרת : נעליים
שחווקות-עקב גוררות את הרגלים היפות אל בלי לאן, כמו חיילים שאיבדו את
מפקדם. הראש נוטה כמו לא שייך לגוף, שיער מאפיר שלא ידע מסרק ימים רבים.
אודם עז מחטיא את קו השפתיים, העיניים בכחול מוגזם, לא מדויק. כאילו
העביר מישהו מטלית לחה על ציור יפה. ,
היא מהלכת על הכביש לצד מכוניות חונות, גוחנת אל חלונותיהן ,מבקשת ?
מציעה ? נהג אחד מניף יד מבטלת,שני לא טורח לשאת עיניו מן העיתון.
עכשיו היא כבר קרובה מאד, מזהה אותי, שואלת בשיניים שבורות מה שלומי ומיד
מתלוננת שהתשלומים מהביטוח הלאומי מאחרים להגיע ואין לה כסף לטפל
בשינייה ואפילו לקנות אוכל, אולי אני יכולה?....אני מושיטה שטר., מתנצלת שאני
ממהרת וממשיכה בדרכי.
בהילוכה האיטי היא מגיעה עד קצה הרחוב, מסתובבת וחוזרת, באותו הילוך
אבוד,לגחון אל נהגים שאיתרע מזלם לעצור לרגע בשולי הכביש.
גם צעדיי הופכים פתאום כבדים. צער על היופי שאבד, על הבינה שנסתתרה,
על היצור שהיה פעם...
הקטע שהעליתי כאן נכתב אז.
הבוקר, הסתכלתי אל הרחוב שליד ביתי, שבו נהגה לשוטט, ונזכרתי בה פתאום.
שתהיה לך שבת טובה
ברור שמסתכל מן הצד תוהה על מצבה, משפחתה וכדומה, אבל אני הכרתי אותה זמן רב ואני לא מדברת על דמות דמניונית.
הכוונה בכתיבת הדברים האלה לא היתה לעורר תגובה חברתית, אלא לתאר דמות וגם - איך היא נראית מרחוק, ואיך התמונה משתנה כשהיא מתקרבת. והיד המושטת אינה מוקד הסיפור.
שבוע טוב
היכרתי את האשה הזאת , אך לא כאן המקום לציין את הנסיבות וכאב לי עליה, אבל היא לא רצתה שום התערבות או הצעות לעזרה.
ובתור ציור - המראה שלה מרחוק לעומת המראה שלה מקרוב היה ממש מדהים במהפך שחל בו.
שבוע טוב ותודה
זו אשה שהכרתי וראיתי פעמים רבות ברחוב שממול ביתי וכאילו עקבתי אחריה במבט. וכך נוצרה התמונה.
שבוע טוב
בענין " נסתתרה דעתה" השיר באמת אינו מסביר ולא חשבתי על כך שהקוראים אינם מכירים את האשה הזאת כמוני [שנים רבות] ולא עקבו אחר תהליך ההדרדרות שלה.
תודה על הערותיך