משוב של סיחרור
אתה מבקש שאביט אל תוך עיניך ואראה את העשב הירוק והאגמים העמוקים שנובעים משם.כחול ירוק של ים רוגש,של גלים בלי שחפים מעל.של הגלגל הסובב עולם.של זמנים שהיו פעם ואולי עוד יהיו.של הקסם הנורא בו אתה מהפנט אותי,עד שאכנע .
לסחרחורת הזו של הסערה שלאחר המבט,של סערה רוגשת בצמרות העצים.
של רוחות המרחפות ומתפללות עלינו ואנחנו"שהחיינו"
ואתה רק לוחש"הביטי אל תוך עיני ותראי את התשובה"ואיני שואלת כלל.הן יודעת אני.ובמסע הזה אני נישאת על המבט הזה מעל ההרים ואוחזת בך חזק,כי יש לי פחד גבהים.מהמקום הגבוה הזה אפשר בקלות ליפול.אבל הרוח מסתחררת במחול ואני נאחזת בעיניך,בסיחרור מענג שרק אתה יכול.
"הכל יהיה שונה כשלא נהיה שניים.כשנהיה אחד"ואני בם ניבלעת, טובעת מתחת לעור שלך.
כשאני מביטה מאוחר יותר בלוח השנה,היום הוא 14 בפברואר.עשו מהאהבה יום.כאילו אפשר לצמצם צונאמי,לרחוב אחד.
למרות הערה הסתחררתי מאהבה הנושבת בחיבור המקסים שהעלת יום וולנטין שמח
בו העיניים מהוות יצירה
והלב הגואש כים בנשמה
כצונאמי ענק של אהבה
מקסים אהבתי
קראתי שוב, ונשבתי בקיסמו של השיר.
שיר פורץ גדר. שימוש בתיאורים מטאפורים: - "ואיני שואלת כלל.הן יודעת אני. ובמסע הזה אני נישאת על המבט הזה מעל ההרים ואוחזת בך חזק,כי יש לי פחד גבהים. מהמקום הגבוה הזה אפשר בקלות ליפול" - מאוד יפה. פרח) נדב
ויש בו ניגון של אהבה
המפעם, המפכה והיפה.
מי צריך סמים , כשאפשר לקרוא ולהסתחרר.
וזה בעצם לא רק לקרוא, אלא לחוש ולהסתחרר איתך,
כמובן, כל אחד/ת בתוך העיניים שהוא/היא אוהבים.
[ולא שאני צורכת סמים , חלילה]
ועכשיו אני הולכת לעשות ספונג'ה ברגליים קלות.
תבורכי