כאב וסבל

הסיבה העיקרית לסבל הוא כאב שאנחנו נאחזים בו. חלקינו מאמין שאין מנוס מכך, אחרים מאמינים שזה גורל וישנם כאלה שמאמינים שהם ראויים לכך וזה הגרוע מכל.

מחקרים הראו שרק 20% פונים לעזרה בעת מצוקה, עיקר הבעיות מתבטאות בתחום הזוגיות. ישנם זוגות שחיים בדפוס כאשר אחד מבני הזוג הוא המתעלל והשני הוא הקורבן.

לעיתים ההתעללות באה לידי ביטוי מילולית ולעיתים גם פיזית, בד"כ הקורבן מתבייש לחשוף את הבעיה ואם בכל זאת מתגלה הסוד מתרצים זאת במשפטים כמו "אני אוהבת אותו", או "הוא עושה זאת מתוך אהבה אלי כי הוא מקנא לי." 

בעצם אנו מספרים לעצמנו סיפורים על מנת לרכך את עוצמת הכאב. לאמיתו של דבר הבעיה קשורה בנו ובדימוי העצמי שלנו, זה נובע מזכרונות העבר שלנו ומההיסטוריה הריגשית.

האנשים שפוגעים בנו מנסים לשמר את המצב כפי שהוא משום שטובתנו האישית אינה חשובה להם.  לעיתים על מנת להסיח את דעתנו מפצה אותנו המתעלל בבתי מלון יוקרתיים עם כל הפינוקים, קונה לנו בשמים יקרים ונותן לנו לבזבז כאוות נפשינו ולעיתים גם זה לא. אך לאמיתו של דבר החור בנשמה נשאר פעור.

הבודהה טען לפני מאות שנים שהסבל אינו נובע מכאב אלא מכך שאנו לא בוחנים מספיק לעומק את גורם הסבל.

ולא רק בזוגיות זה בא לידי ביטוי, לעיתים אנו מפתחים את דמות ה"מציל הלאומי" ומרוב הזדהות וחמלה עם כאבו של הזולת, אנו נשאבים לתוך מצוקותיו וחווים אותן על בשרנו כאילו הן מצוקותינו. אם מרגישים אנו גרוע מכך סימן שחצינו את הגבול בין האמפטיה לסבל האישי שלנו.

ישנו דפוס נוסף בין ילדים להוריהם וזאת כאשר ההורים נוטעים ריגשי אשמה בילדיהם בתואנה שהם הקריבו את חייהם למענם ומה שלא נעשה נרגיש שלא עשינו מספיק. אלו הן מערכות יחסים הרסניות כאשר ההורים לא מאפשרים לילדיהם לגדול, כי הם זקוקים לשליטה.

דפוס זה אינו מחויב המציאות ואותם בנים לאחר מכן כבוגרים ולעיתים זה נמשך גם כאשר הבוגרים נהפכים בעצמם להורים, והם אינם מצליחים להשתחרר.

חובה לשבור את המעגל הזה של תלות ויגון ובמקרים רבים של הרס הנישואים שבונים הילדים בגלל מעורבות היתר של ההורים       בנעשה בחייהם של ילדיהם.

בכל מקרה התחושה אשר צריכה ללוותנו הינה שכל אדם הוא חופשי לנהל את חייו לפי ראות עיניו והבנתו ולא להרגיש רגשי אשמה והשפלה, ואין זה משנה אם זה במסגרת הנישואים או עם הורינו ובכלל.  אדם שנאחז הוא סובל וכואב ומפחד שמשהו יקר ילקח ממנו או שינטשו אותו. להיאחזות זו אין קשר עם המציאות, אנו יוצרים לעצמינו מציאות מדומה והתנגדות למציאות האמיתית.

הנרי פורד ביטא זאת כך "האמינו שאתם יכולים האמינו שאינכם יכולים בשני המקרים תצדקו".

וג'ורג' בראדן סיכם זאת "עלינו להיות מוכנים להשתנות, עלינו להאמין שהשינוי כדאי ולהאמין שהשינוי אפשרי".

כל הזכויות שמורות לכותב המאמר.