סייג לחוכמה שתיקה

תגובה ל"פוסט" של אברהם בורו "מחג לחג וכו" מיום 22/04/2014

הכתבה, גיבוב של שטויות: " יום השואה והגבורה לא בדיוק מתאים לעבוד. לזכור ולהתייחד זאת לא רק מצווה אלא חובה. עם שלא זוכר הוא לא עם הוא עדר רב". "מיד לאחר מכן יש לנו את יום העצמאות, אם לא נחגוג את היום הזה הרי לא נהיה עצמאיים"

בתגובה לפוסט כתבתי "

"לאברהם בורו שלום

האם זיכרונך בגד בך, או אולי במתכוון אינך מציין בכתבתך את יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל החל שבוע לאחר יום הזיכרון והגבורה ויום לפני יום העצמאות?."

התשובה אותה קבלתי:

"שלום לך איש

זיכרון לחללי צה"ל מחובר ושייך ליום העצמאות.הפוסט הוא על חגי ישראל ולא על חללי צה"ל ויום העצמאות שזה איננו חג דתי אלא לאומי בלבד. אם יש לך על מה לכתוב פשוט כתוב בשלוות נפש.

מאת:  אברהם בורו (23/04/14 | 14:08)"

נכון שיום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל איננו חג דתי, אבל גם יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום העצמאות אינם חגים דתיים, אלא ימי זיכרון ואירוע לאומיים, ממלכתיים.

אם ה"פוסט" הוא על חגי ישראל, כפי שנכתב בתגובה, ממתי ימי הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל הם חגי ישראל?

אם לכותב "הפוסט" אין מידע מספיק וכל מה שהוא כותב זו שליפה מהמותן  כדי סתם לכתוב, עדיף שלא יכתוב בכלל!!!!

לטעות ולבקש סליחה זו איננה בושה.

לא לדעת וללמוד, זו איננה בושה.

לענות בדברי שטות והבל פה, זו לא רק חוצפה, אלא גם זלזול בבני אדם.

כפי שאתה ניצול שואה, ישנו ציבור גדול של אזרחים וניצולי שואה המשתייכים גם למשפחות השכול אשר איבדו את יקיריהם ואינם מוכנים שיפגעו בזיכרון יקיריהם שנהרגו במלחמות ישראל.