מרכבת המוות אל החיים
באחת השבתות בחורף שנת 2008 נתן לי אבי צרור של דפי פוליו בכתב ידו,שנשאו את הכותרת "קורותי בזמן השואה" עד אז ידעתי רק שהיה בבריחה מתמדת מהנאצים וממשתפי הפעולה שלהם, לא יותר. אבי יליד צכיה, בן 94.5 שנים,מתפקד טוב ביחס לגילו, וצלול בדעתו.נפשי סערה ימים אחדים אחרי שסיימתי לקרוא בנשימה עצורה את שכתב,רק היום בגילי המתקדם אני יודע את שעבר באחת התקופות החשוכות ביותר של עמינו,והתקופה הקשה בחייו. תשע פעמים ספרתי מהכתוב, היה בסכנת חיים
קיומית, מוחשית לחייו בזמן השואה. באחד המקרים התחבא אבי עם משפחתו בביתה של אישה נוצריה טובת לב שנתנה להם את דירתה, והלכה להתגורר אצל בנה. באחת האזעקות ירדו כל תושבי הבניין למקלט, אחת הדיירות שמה לב ששעון הגז שהיה במקלט של הדירה בה שהה אבי
ומשפחת עובד, היא שאלה את האחראית לבניין מדוע בעלת הדירה אינה יורדת למקלט ונענתה שזו אינה בביתה.חשדה התעורר שיהודים מתחבאים
בדירה והזעיקה את המשטרה הנאצית,האחראית לבניין שהיתה בסוד העניין,
עלתה במהירות להזהירם , והם הצליחו להימלט בעור שיניהם.
במקרה אחר כבר היה אבי ברכבת המוות שנסעה למחנה השמדה,אבי
שישב בסמוך לדלת הקרון הבחין שהדלת חזרה מתיקון ואחד מקורות הדלת
בסמוך לסוגר תוקנה והוחלפה בקורה חדשה עשוייה מעץ רך יותר משאר הקורות,באמצעות חפץ חד שהיה ברשותו, הצליח אבי אט אט לחתוך בקורת
העץ החדשה, עד שיצר פתח גדול דיו כדי לשלשל ידו החוצה, לפתוח את
סוגר הדלת מבחוץ, להציל עצמו ורבים מחבריו לקרון שזינקו החוצה בלילה חורפי מושלג אל הלא נודע. מאז שקראתי את הדברים יש לימי שואה חשיבות גדולה יותר עבורי משנים עברו.
שמחתי והנה,ברוך השם "עוד אבינו חי"כמילות השיר.
תודה !
אקרא את הספר "רכבות יצאו ריקות" כפי שהמלצת, היו נוצרים שעזרו ליהודים בזמן השואה הלא הם חסידי אומות העולם, אבל דומני שאין בזמן השואה מקרה בו ציבור גדול ומאוחד על המנהיגים שלו שיצאו להגנתם של היהודים אכן מקרה יחודי כפי שכתבת בסיפור שלך.
התגובות שימחקו הם לא תגובות של החברים אלא תגובות שלי
לחברים.
מוח אנושי שטני מפלצתי תכנן את הכחדת עמינו והוציא אותה מהכוח אל הפועל, קהילות שלמות נכחדו, ומי ששרד את התופת היה לו את הנס שלו, שאי ברכה.
אחרי יום נוסף של המתנה במקלט על מנת להיות בטוח שאכן בחיילים רוסים עסקינן יצא אבי יחד עם בתם של הזוג המבוגר וטיילו בעיר החרבה, לפתע הגיעה קבוצה של אנשים כאשר בראשם ובמאסף חיילים רוסים וציוו על אבי להצטרף לקבוצה וכך היה, אבי הבין שדבר טוב לא ייצא מכל ומשהיסתובבה הקבוצה בעיקול של רחוב קפץ אבי לחצר של בית והתחבא, וכך ניצל מהרוסים שגייסו בדרך זו אנשים צעירים על מנת לקחת אותם לרוסיה לתיקון נזקי המלחמה, עכשיו תם ונישלם המאבק לחירות באופן סופי, ולי בנו של שריד שואה אוד מוצל מאש לא נותר אלא להביא את הדברים, שאי ברכה.