עשרה ימים של.....או גונבים רבותי גונבים

באחד האתמולים של לפני עשרה ימים  לאחר שיחה ארוכת טווח וקיצרת זמן והתרוצצות רבה במשך היום התעוררתי לפתע במיטתי  כולי מכוסה זיעה קרה  ומצומרר עם לחץ של טון וחצי פחות או יותר מונח לי על החזה המשמיע קולות של בוכנה במנוע של רכב ישן (גם אני לא חדש) כך שכבתי תוהה ומנסה לרדת לשורשו של דבר מה קרה (אני סקרן מטבעי)

וכך בעודי חושב למי עלי לצלצל בשעה 2:30 לפנות בוקר שיבוא ויסביר לי מה קורה עם הבוכנה הזו וזיעה הקרה שמעיזות להעיר אדם משנתו הטרופה.

בעודי כך הבליחה במחשבתי  נטלי MY LOVE  הנמצאת ליד משכבי ואני מסתובב אליה ומתחיל ללחוץ על כפתוריה פה ושם ופתאום נשמע קול גבר (ואני חשבתי שזו אישה (אתם רואים אי, אפשר לטעות בנשים) האומר, שמך אדוני, ואני אומר את שמי ואת כתובתי והוא שואל מה קרה ואני מספר לו והוא שואל אם אוכל לגשת לדלת כי אמבולנס עם רופא יהיו אצלי ץוך דקה או שץיים ואכן כעבור כ 10 דקות האמבולנס מגיע בקול תרועה ומעיר את כל השכנים ברדיוס של קילומטר או שניים.

מגיעים רופאה צעירה ושני פרמדיקים ורופאה עושה לי מיד א.ק.ג. ואומרת זה תקין ונראה בסדר אבל ליתר זהירות אתה הולך לבית חולים לבדיקות והשגחה ואני אומר לה  איזה בית חולים יש לי עבודה ופגישות היום וזה כמו לזרוק אפונה על הקיר , לא נדבק, אני מספיק לקחת את הסלולרי ומטען ואת הארנק  נועל את הבית מוכנס לאמבולנס ובקול תרועה כדי שבעולם יידע אני מובל למיון שיבא כאשר כל הדרך אני שומע ברדיו את שמוליק קראוס שר את שיריה של מרים ילן שטקליס כמו הבובה זהבה ופרח נתתי לנורית עד אשר הגענו למיון שם הם תפרקו אותי לידי צוות  המיון.

מאחר וחשבתי כי השהות שלי במוסד המכובד הזה תהייה לפחות לכמה שעות החלטתי לא להודיע לאיש על המקרה זה יההי לנחלת העבר ואילו אני פני אל העתיד וכך ביליתי את סוף השבוע הארוך במנוחה ובדיקות שהעלו חרס כי הכל היה בסדר ולדברי הרופאים זו הייתה תגובה מאוחרת לאירוע חריג ופתאומי שגרם לכך אבל הלב חזק כתמיד.

וכך שמח וטוב לב אני חוזר הביתה ביום ראשון השבוע וממשיך בעבודתי

ביום שלישי יצאתי לעבודתי בשעות הבוקר וחזרתי בשעות הצהריים ואיך שאני נכנס אני כמעט ומתפלץ כל מגרות המזנון שפוכות על הארץ והמסמכים שבהם זרוקים כמו קונפטי מסביב נכנס לחדר השינה כל הארונות מרוקנים על הארץ מגירות שבורות ואפחלו המזרון הוצא ממקומו כך גם בחדר העבודה ובחדר הארונות הקטן הכל על הארץ בערבוביה ענקית.

אני מצלצל למשטרה וראה זה פלא המוקדנית אומרת לי לא לגעת בכלום הם בדרך אלי ואכן תוך זמן קצר הם מגיעים רושמים תלונה ומגיע המז"פ שמחפש טביעות אצבעות ולא מוצא ואומר הם השתשמשו בכפפות והולך

ואני עושה בקרת נזקים חלקית בתוך כל הבלגן ומתברר לי שגנבו 1200 ? מזומן את התכשיטים שנותרו מרעייתי ז"ל  וכקינוח גם את שרשרת אבני גייד שנתיי לשרהלה לחג והיא השאירה על השידה לקחו.

כמובן שהודעתי לבטוח (במקרה כאן הסנדלר לא הלך יחף)  צילמתי את כל הבלגן  השמאי יבוא ביום ראשון ויסתפק בצילומים שלי.

בכל דבר רע יש לפעמים גם משהו טוב בין המסמכים שפוזרו כקונפטי בסלון היו גם מכתביה של אישתי ומכתבי אליה מכל המקומות בהם הסתובבתי בחו"ל ואני ישבתי וקראתי את מכתבי האהבה הגדולה שהייתה ביננו זכרונות מאותם רגעי אושר הציפו אותי כך שכל הנזק התגמד לעומת הנוסטלגיה שהציפה אותי וזו הייתה נחמה פורתא.

רוחלה עוזרת הבית שלי הגיעה היום ועשתה סדר בבלגן וכל חפץ חזר למקומו כאילו לא היה דבר שכן היה.

בעוד עשרה ימים אי נכנס לניתוח של הציסטה בגבי וכנראה אאושפז לכמה ימים אבל זה כבר לא מעניין אותי כי את מה שיקר לי גנבו וכנראה שאצלי זה הופך להיות לריטואל של כל עשרה ימים

שבת שלום