היום לפני 30 שנים, נפטר יגאל ידין

יגאל ידין (סוקניק) נולד ב 20 במרץ 1917 בשכונת רחביה שבירושלים לארכיאולוג אלעזר ליפא סוקניק ולחסיה סוקניק שהקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל.
היה מפקד הצבא בפועל בימי מלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השני של צה"ל, ארכאולוג ופוליטיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).
אחיו היה השחקן יוסי ידין (1920?2001). אח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא לבלום ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.
ב?1933, בהיותו בן 15, התגייס ידין ל"הגנה", ושירת בה בשורה של תפקידים. בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, פרש בשנת 1946 מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.
בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים .לאחר הכרזת המדינה והקמת צה"ל, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל יעקב דורי כשנבצר מדורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, (ועידה שהסתיימה בלא כלום).
עם פרישתו של יעקב דורי מתפקידו כראש המטה הכללי, קיבל ידין את תפקיד והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בהיותו בן 32 בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל, היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים.
ב-7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל (לאחר שלוש שנים), בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי בגיל 35.
לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות .
ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.
ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.
בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה.
ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה וידין שימש כסגן ראש הממשלה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977?1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. מפלגת ד"ש התפוררה לרסיסים, ובבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.
ידין נפטר ביוני 1984.

קראתי בעניין רב את הכתוב.טוב להיזכר באנשים שיכולים לשמש מופת לדורות הבאים.ספרא וסייפא.התרשמתי מהעובדה שכבר בגיל 15 לקח על עצמו תפקיד של מבוגר.ונימנע זמן רב להיכנס לפוליטיקה.גם למדתי מדבריך שגם אז עשו קיצוצים בצבא.וזה היה חדש לי.היה מעניין לקרוא.

ידין היה איש אשכולות. אנו מזכירים אותו בפן הפוליטי והצביאי ושוכחים שהוא היה פרופסור לארכיאוליוגיה ואפשר לזקוף לזכותו גילויים רבים . האם יגיע יום שנזכיר אנשים לא בהכשרם הצבאי אלא במה שתרמו לחברה ולמדינה. מאחר ואני מתעניין בארכיאולוגיה עקבתי אחר הגילויים בראשותו. מוזאון במצדה שנקרא על שמו מכיל את הממצאים שנתגלו בחפירות במצדה. אולי בזכות הממצאים האלו נזכור את האיש פרופסור יגאל ידין הארכיאולוג . כמה כבר זוכרים את הרמטכ"ל הראשון של צהל ,יעקב דורי? (אני זוכר מאחר וזכיתי להצדיע לו בקבלת הפנים שערכנו לכבודו ב1948).