התנהלות המלחמה בעזה

בהיסטוריה הרחוקה כאשר עמים יצאו למלחמה הרג המלך, המנהיג.או ראשי הצבא תמיד גרמה להתמוטטות המערך כולו.

אם ניתן דוגמאות משלנו כאשר דוד הרג את גוליית כל הצבא הפלישתי ברח.

לעומת זאת כאשר שאול המלך נהרג בקרב בגילבוע הצבא היישראלי ניגף.

במילחמת 56 הצנחנים נכנסו למלכודת במעבר המיטלה והיו להם קרב קשה והרבה הרוגים.

במילחמה שבאה אחריה 67 הכוחות עקפו רצו במהירות לתעלה וכל הכח המיצרי בסיני התמוטט.כל מלחמת ששת הימים שבה ניגפו כל צבאות ערב בדרום במיזרח ובצפון  ארכה שישה ימים בלבד.

עם כל הכבוד למלחמה שמנהל הצבא בבפאתי עזה וגילוי הגבורה של הלוחמים, המנהרות ומה שהכין לנו החמ"ס שיטת הלחימה הזו שגויה .ישראל לא בנויה למלחמות ארוכות.למרות שהעורף תומך כמעט ללא סייג בלוחמים ובמטרות הלחימה.מדינת ישראל היתה צריכה לחתור מייד עם תחילת המלחמה  לשים יד על ראשי החמ"ס להרוג אותם או להביאם למשפט בישראל.דבר זה היה גורם כבר בהתחלה לתמונת ניצחון מוחלט. מוציא את הרוח מלוחמי החמס, ומביא לכניעה.לאחר מכן אפשר היה לטפל בשקט בחיסול המנהרות ותפיסת כל המחבלים שלא יכנעו.הערבים הם לא היפנים של מלחמת העולם.באין להם הנהגה הם יכנעו.הגישה שצריך להשאיר את החמס לשלוט בעזה היא מוטעית. כל שלטון שיבוא במקומו וכנראה זה יהיה שלטון אבו מאזן יזכור את הלקח הזה תמיד.כמו כן יפנימו ויזכרו אותו כל שכנינו הצופים בהתנהלות ישראל במילחמה היום בעזה נגד החמ"ס.