כשירו ביצחק רבין...
קול ירייה עז פלח את האויר... ולמרות שהזהירו אותנו לפני ההצגה,קפצנו בבהלה על מושבינו. "הקיסר נרצח" צעקו העוברים ושבים שחלפו ברחוב.. ההצגה היא "החייל האמיץ שווייק", ואני צופה בה בתאטרון ירושלים,כשלצידי בעלי לשעבר, וכעשרים תלמידים שלי, תלמידי מגמת תאטרון,מכתה יא. בד"כ אינני לוקחת תלמידים להצגות במוצש,אבל היה זה המועד היחידי שעוד נותרו בו כרטיסים להצגה החשובה הזאת.
המשכנו לצפות בהצגה המרתקת בענין רב.שלמה בר אבא גילם את דמותו של שווייק ,באופן ממש וירטואוזי.
ההצגה המשובחת הייתה פיצוי מה,על כך שנאלצתי לוותר על נסיעה לתא,כדי להשתתף בעצרת השלום הגדולה שנערכה באותו ערב, של ה-4/11/95,בכיכר מלכי ישראל. אך אם להיות כנה,קצת שמחתי שאני לא שם,כי בתוך תוכי חששתי מפיגוע חבלני של פלשתינאים קיצונים.
כאשר הסתיימה ההצגה,יצאנו נרגשים ללובי התאטרון, כשתלמידי חולקים איתי את התרשמותם מן ההצגה,אלא שהלובי נראה שלא כתמול שלשום... אנשים התגודדו ודברו זה עם זה בלהט גדול,ואני שאלתי את עצמי, האם יתכן שההצגה השפיעה עליהם כל כך?... ,זה היה מראה מוזר. בכל מקום עמדו קבוצות של אנשים,בפנים המומות,מודאגות,ודברו בקול,כשלפתע קלטה אוזני את המשפט " ירו ברבין". הרגשתי שהדם אוזל מגופי,קפאתי על מקומי ותפסתי בחוזקה את ידו של בעלי, " נבואה שהתגשמה" אמרתי לעצמי,"החשש שלי מפיגוע אכן התממש. הוי אלוהים"...
הרדיו שבמסעדת התאטרון הפסיק את מחשבותי, וקולו של הקריין נשמע חזק וברור.
"רבין נורה ע"י צעיר יהודי חובש כיפה"
הייתי בהלם.תלמידי הצעירים, פרצו חלקם בבכי, כשהאחרים עמדו שם המומים ומבולבלים...לאחר שהרגעתי אותם,נפרדנו, הם לביתם,ואני ובעלי למכוניתנו שבחנייה כדי להקשיב לחדשות שהחלו זורמות בשטף. "הוא לא נפגע"... "אלו היו כדורי סרק"...,"המאבטח האישי שלו הספיק להזיז אותו לכיוון האוטו שלו"...וכן הלאה,וכן הלאה,רסיסי מידע. נסענו דוממים הביתה,מנסים להאחז בכל בדל מידע שבקע מן הרדיו.
בתזמון מדוייק,עם הגיענו הביתה,רגע לפני שבעלי מכבה את המנוע,אנו שומעים את הודעתו הדרמתית והכואבת של איתן הבר,הודעה שמצמררת אותי עד היום בכל עת שאני שומעת אותה "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה..."
לעולם לא אשכח את הצעקה שנתמלטה מפיו של בעלי....
השאלה הראשונה שעלתה במוחי היתה האם הירייה בהצגה "החייל האמיץ שווייק",נורתה בעת שירו ברבין בכיכר???...
תשע עשרה שנים חלפו מאז, והנה היום בערב אנו מתכנסים שוב בכיכר שנקראת היום "כיכר רבין" לעצרת לזכרו. בטלוויזיה התוכנית"חוצה ישראל" עם הסופר עמוס עוז,שמתייחס למצבו של הסכסוך הישראלי- פלסטינאי.ואני שואלת את עצמי, פנינו לאן???...
שבת של בשורות טובות!!!
<p>עכשיו אנו במבוך הקצנה מימין וגם משמאל והמרחק הוא כה גדול. כשהשאלה העיקרית מי ישמור על החלב. , מי יהיה שומר ישראל. בנושא הזה אני בצד המתנגד להשאיר את הביטחון בידי אבו מאזן שישב לאורך גבולנו הארוך לאורך הירדן.גם אם המחיר יהיה השלום. . ביתר הנושאים אפשר להתפשר. ולזהבה וליתר החולמים כי אבו מאזן ישמור עלינו נזכיר את אחמידיגאד והאיטולות שהחליםו את השאח ידיד ישראל ואנו בסכנת הכחדה. גם אצל שכנינו עלול לקום המן חדש שירצה לקחת חזרה את מה שלקחנו ממנו ויש לו הוכחות חותכות מפיו של בנו של גנרל ישראלי כי האדמה שאנו יושבים עליה היא אדמה ערבית שניגזלה. והוא יראה לכולם את ההוכחה שבסירטון הרצ"ב</p>
<p>http://youtu.be/etXAm-OylQQ</p>
<p>כן תאריך הרצח מתקרב, ניזכור!!! ונעביר דור לדור.</p>
<p>תודה שהבאת לנו הפוסט, כתוב יפה .</p>
<p>שבת שלום</p>
<p>פנינו לאן? את שואלת ותשובות אילאיל אני חושבת בהחלטת הצעירים לעזוב את הארץ. תשובה מאוד עצובה. של אין תקווה ואין אימון.</p>
<p>מקווה שמגמת היאוש שאחזה בצעירים שלנו שמהגרים לברלין תתחלף בתקווה.</p>
<p></p>
<p> .כאשר תקום המדינה הפלסטינית ,המדינה שלנו תהיה ארוכה וצרה עם מתניים צרות שאפשר לחצות אותן ולבתר את המדינה לשניים. גבול הירדן הוא ארוך ולכן ישראל עומדת על כך שיהיה אזור ביטחון בביקעה שממנו אפשר יהיה לשלוט ולהגן על הגבול הארוך ולמנוע מדעאש ואירגוני טרור אחרים או צבא לתקוף ולבתר את המדינה . כנ"ל לא לאפשר קירבה של המדינה הפלסטינית לשדה התעופה שיהיה נתון לתקיפות וסכנה לתחבורה האוירית. אלו נקודות מחלוקת שישראל לא תוכל להתפשר עליהן. אבו מאזן חושש מהסכם ויהיה הטוב ביותר. הוא יודע שהחמס לא יסכים לפשרות .</p>
<p> כל עוד העם שלנו ילך ויקצין דעותיו ימינה,</p>
<p> כל עוד "שלום" יהיה מילה גסה אצלנו,</p>
<p> כל עוד הקוטביות אצלנו, גם בין ימין לשנאל, גם בין יהודים וערבים תלך ותקצין,</p>
<p> וכל עוד ההתלהמות, הפנאטיות הדתית/ימנית והאלימות ימשיכו לשלוט בינינו -</p>
<p> חוששני שלא למקומות טובים (כלומר - לרעים מאד) מועדות פנינו. </p>
<p>כי שנינו היינו שמחים לראות כאן חברה אחרת,שגרשון בראייתו האופטימית רואה אותה בעיניים אחרות.</p>
<p>אני בהחלט חושבת שהקצוניות היא לא רק בקבוצות שוליים,כפי שגרשון גורס,אנו עדים לשיח מתלהם,לחוסר סובלנות שלא ידענו כמותה בעבר,לאלימות מילולית קשה שמאיימת על חופש הדיבור והבעת הדעה, לשחיתות שלטונית...ולכן, מי מאתנו יכול להאמין בכלל שהאנשים הללו ש"מנהיגים " אותנו מסוגלים בכלל לחולל כאן שלום, או כל שינוי חיובי אחר בתחומי חיינו???...</p>
<p>אני באמת תוהה אם זה אכן כך.</p>
<p>עובדה שבמדינות אירופה ,אפילו במזרחה,שהסטורית השחרור שלה מהשלטון הקומוניסטי היא יחסית קצרה,אין זה כך. שלא לדבר על ארהב.</p>
<p>אני עדיין חושבת שלאומנות היא שלב בלתי מפותח שבו נמצאת אומה.</p>
<p>רוצה לקוות שמדינתנו הצעירה יחסית,עוברת בתהליך התבגרותה שלב שכנראה אי אפשר לדלג עליו,ובראייה של הנצח,עוד יש תקוה שנבשיל ללאומיות גאה ונפרד מהלאומנות המסוכנת.</p>
<p>המעבר מלאומיות ללאומנות הוא כנראה רעה הכרחית בתהליך התבגרותנו כמדינה,אך לא סוף פסוק.</p>
<p>באשר לפרויד שטען שסובלימציה היא סוג של הדחקה,ולמען התפתחות נפשית תקינה צריך גם להרוס ולחרב את "התרבותי"שהוא תוצר של םופר אגו וכו...רוצה לומר,הלאומנות יש בה אולי יצריות שהיא חלק מטבע האדם יש לזכור,אך זה רוורסבילי,כי מיד יבוא הריסון שלה... שלא נהיה בכאוס.,חלילה. ראה דאעאש...</p>
<p>נורדאו לא נרצח,התנקשו בו אמנם,אך ניצל ונפטר מוות טבעי לאחר שנים. ולא בגללו ויתר הרצל על רעיון אוגנדה,אלא פשוט בגלל שלא היה רוב להצעה ההזויה שלו.</p>
<p>ובענין ירובעל,זאת דווקא לעניות דעתי דוגמא לאקט רוחני מצידו,לא לאומני - אנטי אלילי. אבל אפשר להתווכח על כך עד קץ הקיצים,כי לכל השקפה כידוע, השקפה שתסתור אותה באופן מלומד.</p>
<p>מה שהתכוונתי לומר הוא,שזה תהליך אבולוציוני דינמי שלא נאמרה בו המלה האחרונה,ולא הייתי פוסקת שהלאומיות הפסידה ללאומנות.</p>
<p>יום שמח</p>
<p>זה עם האילן הבילתי-מושג הזה פ ר ו י ד. (אני) הפיצפונת,</p>
<p>באה וטוענת שעם גידול\צמיחה\טיפול טוב-דיו, ניתן להביא בני-אדם: ליהיות מסוגלים לפרק\לקום\ללקט מבלי להרוס,לישבור ולנתץ..</p>
<p>אוהו זה דורש תפנית מחשבתית\השקפתית עם נ ח י ש ו ת.</p>
<p>רבים&טובים סבורים כבר שנות-דור שהפרידה\המרד\היציאה לעצמאות חייבת לבוא תוך הכאבה\פציעה\הסבת-צער.. ואני הפשוטה מהינה ואומרת..אולי ננסה אחרת..שמא???</p>
<p>לא-הימצאתי כלום, אמרו זאת לפני, לפחות מי שזוכרת: קרישנהמורטי ופויירשטיין והם רק במאה ה-20..</p>
<p>בחוויה שלי הפרטית יש לא מעט מכאוב בדרך,ועדיין שמחה בה ומברכת עליה,(כל עוד היא מידתית לי,תודה לאל) ...</p>
<p>אך בנושאים לאומיים אני מתקשה לקבל את ה'רעות' החולות האלו.</p>
<p>אבל אני לומדת...</p>
<p></p>
<p>אם נצא מהנחה זו אז נקודת המחלוקת היא ויתור על שטחים ונושא קרדינלי שהוא שאלת הביטחון. . אז לומר שיש להגיע להסכם עם אבו מאזן זה יפה אולם ציפי ליבני תספר לנו על העקשנות של אבו מאזן בנוא הביטחון שהוא בנפשנו. . על שטחים יש הסכמות. מה שלא מוסכם הוא איזורי הביטחון שעל זה אסור לוותר. ראיתי את המפות וההסברים האסטרטגיים ואת מה שעלול לקרות אם יחליטו לתקוף אותנו בעתיד. ראיתי גם את ההסבר הזה מצד האמרקאי. . . מה שיש היום בישוב הן שתי תפיסות. אחת שניתן להם לשבת לאורך הירדן וליד שדה התעופה שלנו ואבו מאזן ישמור עלינו. והתפיסה השניה אומרת שרק צהל יגן עלינו ואסור לוותר על איזורי הביטחון בביקעה. וכאן אני שומע דעות שצריך להגיע להסכם עם אבו מאזן בכל מחיר, משמע לסמוך על הפלסטינים שישמרו עלינו. ניסיון כזה היה כאשר התנתקנו מעזה עד המ"מ האחרון. והם תוקפים אותנו מאותם שטחים שפינינו וחשבנו שיהפכו אותם לפריז של המזרח התיכון. . זו שאלה קיומית ואסור לפתור אותה באמירות סתמיות. המנים קמים והמנים נופלים ויהיו עוד המנים שיצו בחיסולנו (כחלק מכיבוש העולם הנוצרי שקורה באירופה בלי אף כדור)</p>
<p>ישראל הייתה החזית הקידמית של האמרקאים לחסימת הקומוניזם שהחל לגלוש למזרח התיכון. ישראל היא גם כיום החזית הקידמית של האמרקאים לעצור את התפשטות החליפות . היא תגן על ירדן וערב הסעודית ולא תאפשר לה להתפשט. אולם גם האמרקאים לא מבינים את מחדליו של אובמה ותוקפים אותו מבפנים. אולם עדיין אנו נכס של האמרקאים והסנט והקונגרס האמרקאי מאחורינו. אז עדיין אנו יכולים להתעקש גם מול עמדתו של אובמה.</p>
<p>אין ספק ששנינו רוצים בשלום ובטחון,וכמהים לקצת שקט ושלוה.</p>
<p>אני יש בי עדיין קורטוב של אמונה ואמון. מן נאיבית שכמוני.</p>
<p>רק אתמול,בשובי אחר חצות מהסרט המופלא "וויפלאש",האזנתי באוטו לדיוד ברוזה המקסים שהתארח בתוכניתם של שחר סגל ורועי בר נתן "ציפורי לילה". על דרכו ושתופיו ,בין השאר, עם יהונתן גפן,שלמרות קיצוניותו של זה האחרון,יש לו פינה חמה אצלי בלב,והשיר הזה היא עוד דוגמא לזכויותיו אצלי. יהי חלקי עם החולמים...</p>
<p> דברים השתנו אחרי המחאה החברתית , הליכוד מאבד מכוחו בגלל אנשים כמוני שעזבו אותו.</p>
<p>נאום מרהיב,לטעמי,חכם,בגובה העיניים,לא ממלכתי,ויחד עם זאת רוח של מנהיג נשבה ממנו.</p>
<p>אולי אני תמימה,אך לא חושבת שהמניע לנאום הואפרס נובל...</p>
<p>הוא יבחן בפועלו,לא בנאומיו,הוא רק בתחילת דרכו,ואני מאמינה בכנות כוונותיו להביא לכאן רוח אחרת.</p>
<p>הוא שיקף את הפגמים גם שלנו וגם של הפלסטינאים,ובאותה נשימה הראה גם את המצוקות של כל צד.זה מבחינתי כבר מייצר חשיבה ובחינה ולא מחלוקת וקונפליקט.</p>
<p>כמו בזוגיות,כל צד נדרש כאן לבחון את החלק שלו בסכסוך, לא רק את זה של הצד השני.</p>
<p></p>
<p></p>