התפרקות על זכרונות.
שנינו עומדים טהורים בראשיתיים, על שפת הכינרת, כאילו השלנו מעצמנו חטאים ישנים. אתה נראה כה צעיר בכל הקוסמוס הענק הזה בכל האפיזודות האלו היתה בי תחושה, שאני רוצה לאסוף את הזמן באגרופים קפוצים, לאחוז בו חזק שלא יתמסמס. האינטימיות שנוצרה ביננו, הגילוי והחשיפה הכנות הזו היתה נטולת העמדת פנים. הרבה מסכות אנו עוטים על פנינו יום יום, ביננו היתה רק מסכת סאדאם, לך היא כה התאימה, נראית ממש כמו טייס קרב. הכרתי כל חלק בגופך ואהבתי אותו, אהבתי את ידיך החמות היבשות,המלטפות את גופי החלק. אהבתי את השיחות אל תוך הלילה, כאשר השעון מצלצל אחת שתיים שלוש, ואנו עדיין ערים, אתה מספר בחמישית ואני מקשיבה כאילו בראשונה, מרותקת לסיפוריך. ראיתי אותך בוכה, צוחק, חושב וכואב, חסר מנוחה ופגוע. לא היית צריך לעשות שריר כדי להרשימני, לא נזקקנו לדימויים כפולים. לא הצטרכנו להשקיע הרבה בקשר, להשקותו יום יום, כדי שיניב פרי, הוא פשוט זרם וקלח. נמשכתי לאיכויות שלך. והיום היכן הן האיכויות? מסתתרות בפינה? איכות של שיחה והקשבה,איכות של תרבות ואומנות ואיכות של ערכים. השטחיות היא היום מונופול, הרדידות היא פשוט אופנה, ואני תמיד נמשכתי לאיכויות כפרפר אל האור. נחזור אלינו זוכר את הטיולים שלנו לירושלים שלך? משכנות שאננים, הסתובבנו בגלריות. כאשר עייפנו התפרקדנו על הדשא, ראשי נח על כתפך ואני נינוחה, יום חורפי אביבי שהוא כולו שלנו, השמים בהירים וצלולים. ציוץ הציפורים, הרוח הנדיבה מלטפת את פני וגופי. מתמכרת לריחותיה, טעמיה, נופיה,ו צבעיה של ירושלים.