טליה יקרה זכרונות מדרום אמריקה והפעם על נופים ובעלי חיים.
נוף שמימי מתת אל נפלאה, הרים בסגול כחלחל, מישורים נרחבים בגוונים של חום ושחור משמשים בעירבוביה. ציפורים בצבעי הקשת תולים על גדרות חלודים, ארנבות נפחדות חומקות מכלבי ציד במירוץמרתוני. השמים חלודים ולעיתים אפורים, ומזג האויר קפריזי, רוחות של חסד, וסופות של זעם נוראי, החול מטפס לגובה רב כערפל סמיך, מעולם לא השתחררתי מיללות ושריקות של רוחות אלו, גם בבית אינך מרגישה מוגנת, יללות שדים אלו ממשיכות לחדור מבעד לקירות, ובתחושה אינה נעימה. כאשר מחול זה מסתיים, נפתחות ארובות השמים והגשם ניתך בחוזקה ארצה, כל טיפה כגלובוס קטן, לעיתים ממשיך מטר זה יומיים רצופים, הכל נראה רטוב ככלבלב ששהה מזה יומיים בחוץ. כאשר הגענו לחוות הפרות נראו כגושים שחורים, גם הם חיפשו מחסה מהגשם, בצעד כבד הלכו והתלכדו לכיוון העצים הפראיים. ברגשות מעורבים של הערצה ויראה יחד התבוננתי בעצים עתיקים אלו שענפיהם ושורשיהם עבותים, כאילו יצאו במחול פראי. היה בהם הוד קדום שגרם לך להרכין ראש. לאחר מכן הגיעה תקופת הבצורת הכל היה צחיח ויבש, החוואים הביטו מעלה מודאגים, הימרו האם ירד גשם האם לא? הבצורת באה והם היו מורגלים בכך. אנו לקחנו את העדר שמנה מאתיים ראש בקר, ויצאנו בחיפוש אחר מרעה בהרים ובמישורים.לסירוגין רכבנו על סוסים ונסענו בג'יפ גם ברגל הלכנו. כאשר החום היה גדול נחנו בצידי הדרך, על זרדי עצים הדלקנו מדורה, שתינו מטה (תה העשוי מעשבים קצת מריר) אכלנו לחם אפוי בבית, עם צ'וריסו (נקניק תוצרת בית)וקינחנו בגבינה ויין. וכאשר קיבותינו היומלאות קל יותר היה ללחום בפרות בר פראיות, הן חלו במחלת עיניים אשר גרמה לעיורונן, כאשר הן קרסו לנו נותרה הברירה, להשאירן בציד הדרך כסימוני שלדים. או להאיץ בהן ולהקימן בכח.לא ויתרנו למרות שהן בעטו, לא איבדנו אף פרה בדרך, נהפוך הוא נוספו לנו עגלים שחורים יפהפיים ומבריקים שנולדו בדרך. כאשר עברנו בבתיהם של החוואים, הכנסת האורחים היתה חמימה ונפלאה, אחרי האסדו התפרקדנו וצללנו אל תוך הלילה בשיחה ארוכה,בשעה שתיים עלינו על יצוענו אם הלילה היה בהיר והלבנה קרצה ישנו בחוץ, התעטפנושתי שמיכות שמנו את תרמילנו מתחת לראש ונרדמנו. התעוררנו עם הזריחה, אלוהים ראיתי מראות קסומים, אך מראה הזריחה עם קשתית רב גווניתל צבעים, כאשר מסביב ההרים העצים והאגמים דמו לאגדה נפלאה. הרגשתי התעלות זה היה מרומם ובלתי רגיל. יצאנו עם עדר שדוף ורזה ששערותיו דהות והנ אנו חוזרים הביתה העדר העלה שומן, שערותיו הבריקו,כל יום הזלפנו טיפות שומניות לתוך עיניהם, הדלקת עברה והעיוורון סר. כעבור שלושבה שבועותחזרנו לחווה , מזג האויר היה בהיר , שמים כחולים, אדמה שחורה בתלמים,עצים שלוחים לשמים כשמעליהם בעלי כנףצבעוניות, וחיות בר מזנקותאיזו בריאה,את נושמת לקרבך יקום נפלא ונדיב זה. צעדנו לאיטנו נהנינו מלוא חופניים מהטבע, לעיתים עצרה מכונית של חוואי שכן, כאשר ירד עם חבריו הם לא הסתירו את השתוממותם, שאשה עושה עבודות של גאוצ'ו (בוקר) תרבותם דומה לתרבות הבדוווית,אשה מקומה בבית ולא בחוץ. ואני נהניתי מימי לא כל כך, דהרתי על סוסים, עיבדתי את האדמה, זרעתי זיבלתי, גזמתי עצים להסקה,והאכלתי את החיות.מה להגיד לכם חוויה זו נמצאת גם היא בארכיון הזכרונות.