תחליף לנפט במצור על ירושלים, עצים מבקעה
לעתים קרובות נשלחנו על ידי ההורים לחפש אחר עצים לצורכי חמום והסקה. על נפט, שהיה חומר הבעירה השכיח בימים רגילים, אפשר היה רק לחלום. העצים בסביבה הקרובה הלכו ונעשו נדירים, ונאלצנו להרחיק לכת. הגיעה שמועה על מקום חדש "בקעה" שם עדיין יש מה לאסוף. בבקעה גרו ערבים לפני המלחמה שנמלטו ממנה בבהלה כאשר החיילים שלנו התקרבו לאזור. שלושה ילדים, תכננו מסע לעבר "בקעה". אחרי הליכה של כשעה, תפסנו טרמפ על עגלה שנסעה לאותו כיוון. אומנם עגלה שנגררת ע"י חמור, אבל זה היה עדיף מאשר לצעוד עוד שעתיים. כעבור שעה הגענו לאזור. המקום היה מלא בבתים הרוסים. בחרנו בבית שהיה הרוס רק בחלקו אבל נראה עדיין במצב סביר. אינני יודע מאיפה היה לנו האומץ לעלות במדרגות הרעועות לקומה שנייה. ראינו חדרים עמוסים ברהוט יפה אך לא מסודר. חפצים הפוכים, ושום דבר לא במקומו הנכון. המשכנו לצעוד בתוך הבלגן והגענו למטבח. שם נגלו לעינינו חפצים קטנים שיכולנו לשאתם ללא קושי. נמשכנו בעקר לכלי הזכוכית הצבעוניים, ולצלוחיות הקטנות עם הקישוטים המרהיבים. המבחר היה גדול ולא ידענו מה לקחת. כל אותו זמן היינו במתח מפני הבלתי צפוי, אבל הדממה מסביב נסכה בנו בטחון, להמשיך להתבונן ולחפש. לפתע שמענו רעש. הפנינו מבט, ומאחד החדרים יצאה החוצה אישה מבוגרת, שהבית היה כנראה שייך לה. היא יצאה לבדוק את מקור הרעש שחוללנו. לזה לא ציפינו. תפס אותנו פחד פתאומי ובזריזות של ילדי רחוב זינקנו אל מדרגות הכניסה, וברחנו במהירות מהאזור. למזלנו, נשארו לנו למזכרת מספר כלי זכוכית קטנים שנותרו בכיסינו, למרות המנוסה החפוזה. לבתים נטושים לא נכנסנו יותר, אבל המשכנו לחפש עצים לבעירה. מצאנו ארגז מעץ, לתוכו הכנסנו עצים נוספים מכל הבא ליד, קשרנו חבל לארגז, והתחלנו לגרור אותם הביתה. למזלנו הצלחנו שוב לתפוס טרמפ על עגלה עם חמור, אבל הפעם העגלון רצה תמורה. בלית ברירה, הוצאנו מהכיסים את כלי הזכוכית ומסרנו לו אותם. למרבה האכזבה הוא חמד את כולם, אפילו אחד לא הצלחנו להעלים מעיניו. ירדנו מהעגלה ברחוב המלך ג'ורג', ומשם צעדנו ברגל, גוררים את העצים לעבר הבית.