הפצוע

שלום לך אחותי רחל עברו עשרות שנים, הייתי מכיר את פנייך בין אלף פנים. כי כשפקחתי את עיניי בין שברי חיי, נעוריי, עינייך נחרטו בי, נאחזתי, שאבתי מהן בדיוק את הכוח שהיה נחוץ לי להתגבר על אותו נחשול מעוור אשר הציף אותי. כאשר ראיתיך ידעתי שהכל ממש ממש בסדר, אני בידיים אוהבות, של האשה העוטפת הזאת. ולמרות שידייך מסירות תחבושות, מייסרות... הנה את מגישה אל פי בעדינות אין קץ נקטר. אינו אלא כוס תה מתוק עלי הנענע, אשר הוצאת מתוך ליבך.