אתרוג

............................ כעת כשהוא מביט באתרוג, חוזרות מחשבותיו אל הקורות אותו בשנים האחרונות וחש טשטוש קל ומעין ערפל אפף אותו. האתרוג נשמט מידיו... "רימון!" הוא שומע את הצעקה של זבולון ששכב עימו בשוחת המארב. רק אלוהים יודע איך הספיק לאחוז בו ולהשליכו אל מחוץ לשוחה תוך שהוא נשכב. אבל זבולון עשה פעולה הפוכה, זינק מהשוחה החוצה. הרימון התפוצץ והוא זינק החוצה למרדף אחרי משליך הרימון אשר לו ארבו, השיג אותו, ירה בו והרגו. כאשר שב לשוחה מצא את זבולון שותת דם, גוסס בפרפורים אחרונים. משא כבד יישא כל חייו - אלמלא רדף אחר משליך הרימון האם היה מצליח להציל את זבולון? השתטח על הרצפה וזינק על האתרוג כאילו חייו עומדים מנגד "שרק לא ייפול הפיטם" אומר לעצמו. מוצא עצמו מהרהר בדקדקנות דתית זו "על קוצו של יוד". קשה לו זיכרון זה הרודף אותו, זיכרון שגרם לו לדיכאון וחיפוש עצמי. נזכר בדברי קהלת: "ו?ש??נ?את?י, א?ת-ה?ח?י??ים--כ??י ר?ע ע?ל?י ה?מ??ע?ש??ה, ש??נ??ע?ש??ה ת??ח?ת ה?ש???מ?ש?: כ??י-ה?כ??ל ה?ב?ל, ו?ר?עו?ת רו?ח?". לקריאה של כל הסיפור