גלעד שליט

התרגשות היסחפות ודמעות שמחה ליוו את היום הבלתי נשכח, שיכנס לדפי ההיסטוריה הישראלית. כל מה שייחלנו הגיע ובא, ראינו אותו (צמודים לטלויזיה) יורד ממדרגות המטוס, צנום, חיוור, חלש, ונבוך שאינו מישיר מבט,(מופע מקבלת הפנים הגורפת} עם אותו חיוך ביישני שכבש את כולנו. מבלי להכירו התחברנו אליו ואימצנו אותו ואת משפחתו האצילה, שעשתה את הבלתי אפשרי בעזרת אותם פעילים נפלאים שנרתמו למשימה עד סופה. לא אחד מאיתנו פיקפק האם גלעד עדיין חי? האם יהיה כאן שחזורו של רון ארד? לא היה שום סימן חיים, עד לאותו יום שבו נחשף לטלויזיה עיניו היו כשני חלונות שהביעו פחד, עצבות וגעגועים.רק הוא ואלוהים ידעו כיצד התייחסו אליו שוביו שידועים באכזריותם. הפכנו את הבחור הצנום והביישן למיתוס, שכל כך לא מתאים למיתוס הקלאסי, ולאופיו הצנוע. גלעד לא ציפה לקבלת פנים כל כך גורפת, אוהבת , ומחבקת. שואלת אני מהיכן דלה את תעצומות הנפש לעבור את כל הימים והלילות הנראים כנצח, בבידוד בניתוק מוחלט מהעולם החיצון, ובאי וודאות, שאל את עצמו לא פעם האם גורלו נחרץ? האם ישוב לראות את יקיריו וחבריו ויחזור לארצו? או שזה יהיה שחזורו של רון ארד. תעצומות הנפש של גלעד משתלבות בעולמו הפנימי העשיר. שילוב זה עוזר פי כמה, עולמך עשיר, דמיונך פועל, ואתה יכול לרחף לעולמות אחרים רחוק מאותו מרתף חשוך שקרן אור אינה חודרת מבעדו. אנו מודעים היטב למחיר הכבד ששולם, לכל השכולים שאיבדו את היקר להם מכל זועמים, אפשר להבין זאת . משום מה אצלנו השמחה מהולה בעצב. לנו כישראלים זה עזר לזקוף גו להרים ראש ולומר אני גאה להיות ישראלי.(אינני זוכרת מימי התלכדות כזו של כל שכבות העם} כל העולם שידר ולא הבין כיצד משחררים רוצחים כבדים למעלה מאלף תמורת חייל אחד בודד.לנו זה מובן וברור כי אנו שונים בערכינו לחיים. איננו מפקירים חייל בשטח האויב, וזו לא רק סיסמא. דבר אחד אינו ברור לי אלו בני הבליעל יצורים שטניים אשר גדעו חיים לא רק של יחידים אלא של משפחות שלמות. מדוע את מחכה ממשלת ישראל ומתמהמהת לחוקק את עונש המוות. שייכת אני לזרם הומניסטי, אני נגד התעללות ועינויים. אך כן לרוצחים הנתעבים הללו מגיע עונש מוות. ולא להחזיקם בבתי הסוהר שזו קייטנה, העולה למשלם המיסים כסף רב. זו מדיניות הדלת המסתובבת,, הם רוצחים לאחר מכן משתחררים וממשיכים באותה דרך בה התחילו. מדוע לא נלמד משהו מארצות הברית, שגם היא ארץ דמוקרטית. א. בתי הסוהר בארצות הברית אינם בתי הבראה או קיטנה רחוק מאד מזה ב.ישנן מדינו בארצות הברית שקיים חוק מוות. כל השמחה וההלהבות של הימים האחרונים יש בהם חסרון ויתרון. 1. החיסרון הוא הפחד מחטיפת חיילים נוספים, כאשר הם מודעים היטב כמה חייל אחד שווה לנו, ומה הם משיגים תמורתו. 2. היתרון הוא שאנו יודעים להתלכד להתעלות אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. זו הרגשה מפעימה הרגשה של התעלות, והלוואי ונהיה כאלה לא רק בשעת צרה. בהקשר אליכם עתונאים נכבדים, חתמתם על אמנה, שאינכם מכבדים. גלעד יצא מחושך לאור, זקוק לשקט בכמות מרו כזת. מדוע אינכם מניחים לו ולמשפחתו?