איזה יום יהיה לי היום

יש ימים פנויים ונינוחים כאלה. אני אוהבת אותם. הכל מתנהל לאט ובנחת. היום זורם קדימה, השעות זזות ממש כמו אתמול, המחזוריות של היממה בתנועה כמו בכל יום, ואני שטה על פני כל זה ומרגישה עוברת יחד עם השעות העוברות. מן הבוקר אל הצהרים, לפנות הערב ולתוך הלילה. חוויית יום כזה יותר מכל מחזקת בי את התחושה שאנחנו חלק ברור מעולם הקוואנטים. פיסיקת העל הזו היא לא תאוריה לדיון. היא אנחנו והעולם הפיסי סביבינו. כולנו קוואנטים והכל סביבינו קוואנטים והכל ביחד הוא החומר שנע וזורם. לובש ופושט צורה, מתחלף במצבי צבירה ומתערבב אלה באלה. בירחון " חיים אחרים " עליו אני מנויה, קראתי היום כתבה של מאמנת אישית להחלמה. כזו שמלווה אנשים בתהליך החלמה ממצבי חולי וחוסר איזון למינייהם. לדבריה, " מחלה היא יצירה ", יצירה של האדם עצמו כמובן. יצירה אולי בלתי רצויה וכזו שמוציאה אותו מאיזון ופוגעת ביכולתו לנהל את חייו, אבל יצירה עצמית. אפשר כמובן להתווכח עם הגישה, להסכים או לא אבל, לא זו הנקודה שלי. אני רוצה לנסות להסתכל על מצב מחלה כעל שינוי קוואנטי שהתרחש בשל שינויים סביבתיים המשפיעים על תנועה, מהירות, כיוון ואולי התחברות של החלקיקים עם חלקיקים אחרים בסביבתם ויצירה של התערבבות חדשה ולא מוכר. מה שמוציא את אוסף הקוואנטים של הגוף המוכר מצורתו ושיווי המשקל המוכרים שלו מקודם. זו מחלה, זה חוסר איזון, זה שינוי בריאותי. מחברת הכתבה סיפרה על אשה שסבלה מנשירת שיער מדאיגה תקופה די ארוכה. הפניית ההתיחסות שלה פנימה והדרכתה לחפש את השורשים שלה, סייעו לה עם הזמן להחזיר לעצמה את הכוח, להחזיר לשערותיה את הכוח. הנשירה נעצרה. המבט שהופנה כלפי פנים, העבודה העצמית עם הנפש, ההסתכלות למקומות עמוקים ואולי חלשים בתוכה, סייעו לה להתחזק. סייעו לסביבת הגוף הקוואנטית שלה לחזור למצב מאוזן. איזון זו מילת הקסם. זה המרכז, זו המהות. כבר מתחילתו של היום חשתי בתנועה הנינוחה של השעות החולפות. יופי של יום היה לי היום.