כוס פלסטיק ומקל

זה קרה בחודש שעבר. אמא שלי נפלה ונזקקה למקל הליכה. היא בת 82 ואני בן 60, נראה קצת יותר, בגלל שערי הלבן והעמידה הכפופה שלי. אני בן יחיד, ורווק, ואך טבעי שמאז שפוטרתי מעבודתי ככימאי במפעל התרופות בו עבדתי , אני מבלה שעות בבית הורי המבוגרים. בכל אופן, באותו יום הלכתי ל"יד שרה" וקיבלתי מקל הליכה עבור אמי. כשיצאתי משם, בדרכי לביתי, התקשר אבי בסלולרי ואמר שהוא יבוא לאסוף אותי במכונית וביחד ניסע לקניון עזריאלי, כי לאמא "אין מצב רוח" וכרגיל כשאין לה "מצב רוח" היא "מטפלת" במצב בעזרת קניית כמה שטויות בקניון. אמרתי "בסדר". עוד לא הספקתי להגיע הביתה ועם המקל בידי חיכיתי להם על דרך ז'בוטינסקי ברמת גן בכוון הנסיעה לתל אביב. הייתי צמא. הפניתי מבט לאחור וראיתי קיוסק. בקשתי וקבלתי כוס פלסטיק עם משקה שקדים, הלכתי עוד כמה פסיעות, לעבר בנין שהטיל צל על המדרכה וחכיתי על שפת המדרכה. כאמור, הייתי צמא וסיימתי הכל בלגימה אחת. לא מצאתי פח בסביבה, וכך ביד ימין אחזתי בכוס המשקה ובשמאל את המקל של אמא. כפי שסיפרתי, עמידתי קצת שפופה. אמנם שהיתי בצל אבל בגלל השמש החזקה הורדתי מבט לרצפה ונשענתי על המקל. עובר אורח עבר והכניס לכוס שבידי מטבע של 5 שקלים. הייתי בהלם. המשכתי להחזיק את כוס הפלסטיק לפנים. אישה מבוגרת עברה ושמה לי 2 שקל בכוס, תוך שאמרה "תהיה בריא". בשלב הזה, בכלל הפניתי מבט לאדמה, וגב לכוון הנסיעה ממנו היו הורי אמורים להגיע. איש קשיש עצר, נתן לי חצי שקל והציע לי בורקס חם שהרגע קנה מהמאפייה הסמוכה. אמרתי "תודה" ולקחתי. עוד מבוגר הגיע ושאל אותי איך אני מרגיש. מזמן לא הקדישו לי כל כך הרבה תשומת לב. הודיתי לו ודיברתי אתו והוא התנצל שאין לו כסף לתרום לי - אבל הבטיח לבוא מחר. העסק מצא חן בעיני. נדמה שככל שאני מכופף יותר את הראש כך עוצרים יותר אנשים. פתאום דיברתי עם אנשים רבים יותר מאשר דיברתי בכל התקופה מאז פיטורי. אהבתי את זה. התחלתי ללכת קדימה לכוון דרום, כי כבר היה לי ברור שגם מחר אגיע לאותו מקום, ולא רציתי שיראו שאוספים אותי במכונית, שהרי הורי היו אמורים להגיע. תוך כדי הליכה, עצרו עוד ועוד אנשים, גם נתנו כסף וגם התעניינו בשלומי. הרגשתי נפלא. ממש מעשה נסים!! כאשר הייתי מעבר לפינה ציפצף רכב מאחורי והיה לי ברור שהורי הגיעו. גרפתי במהירות את המטבעות מכוס הפלסטיק והכנסתים לכיס. את הכוס השלכתי לפח האשפה. אבי פתח לי את הדלת האחורית של האוטו. נכנסתי לתוכו ואמי אמרה: "למה הבאת מקל שחור, אתה יודע שאני שונאת שחור, אני לא רוצה שחור"..... מאמא שלי אני אף פעם לא שומע דברים טובים, אבל הפעם זה התאים לי. אמרתי לה: "אמא, אל תדאגי. מחר אני אחליף אותו לחום, הצבע שאת אוהבת". בחשאי מניתי את המטבעות שהיו בכיסי: 12.40 ש"ח. לא רע לחצי שעה של המתנה!!!! בליבי אמרתי "איזה כיף. בחיים אני לא מחזיר את המקל הזה", וכבר ידעתי שגם מחר אהיה באותו מקום ובאותה שעה.... ואכן, למין אותו יום בחודש שעבר, אני עומד כפוף באופן קבוע לא רחוק מהקיוסק שמוכר משקה שקדים, אנשים נעצרים לתת לי כסף, לפעמים בורקס, מכבדים אותי, מתעניינים בשלומי ואפילו רכשתי לי כמה חברים שם.