כשאני כותבת
יש לי את סגנון הכתיבה הזה וכך אני מספרת סיפורים מתחרזים... שלעיתים גם אחרים מרגיזים... נמצאת פה ולא רוצה דבר, רק להפיג רגע דל... מוסיפה וגם גורעת אבל ,חושבת כיצד להעיף פירור מיותר או סתם בדל... לנסות לחרוז בחרוזים מתפלפלים... ולראות איך חלק מכם פשוט מהאמת מתפתלים... מידי פעם יוצאת מהמאורה... כיאות לחיית טרף קרי= נמרה... כי אין לי מה להציע ממרכולתי שבנוייה כחומה בצורה... וכל שאני עושה זה לכסח גם במילים ת'צורה... כי כן אין אהבה בעולם ואני צודקת ומנפצת אשליות... מפני שאם יש דבר יותר הזוי זה לכתוב רק שטויות... וכן השמות הבדויים והכינויים הרבים... הם לצורך לנסח את ההווה ללא עבר וגם עתיד על חוויות עם ... גברים... לעמוד מול המראה ולשאול מי אני בכלל ביקום כל כך נורא... אבל גם לדעת לקבל שבעצם כלום לא קרה... אז שמענו על מפגשים מדהימים שנעלמו כעפר ברוח... ולכן הכתיבה כאמור אצלי קיימת עבור הקינוח... @אירית@
שיר נפלא שגורם לי לעצור ולחשוב....