פעילות גופנית לאחר שבר במפרק הירך

(צילום: Shutterstock)

אלפי אנשים בקרב האוכלוסייה בישראל (בעיקר קשישים) שוברים את מפרק הירך מדי שנה. לסוג פציעה זו השלכות רבות על המצב התפקודי-גופני של האדם. הגורמים העיקריים לשבר במפרק הירך הם נפילה או מחלת האוסטיאופורוזיס. למותר לציין שלאחר גיל 65 מספר המבוגרים שנופלים הוא רב במיוחד (אחד משלושה מדי שנה), ולפיכך גובר הסיכוי לשבר במפרק הירך. נוסיף ונאמר שהנופלים והשוברים את מפרק הירך הם, במרבית המקרים, בגיל פיזיולוגי גבוה יותר מאשר גילם הכרונולוגי. כיוון שכך, איכות עצמות השלד בכלל ומפרק הירך בפרט ירודה ומשפיעה על המצב הבריאותי באופן כללי. כתוצאה מכך הסיכוי ללקות במחלות שלד-שריר שכיחות.

עם העלייה בגיל בא לידי ביטוי באופן משמעותי אופי ההתנהלות במעגלי החיים מבחינת אורח החיים. אותם מבוגרים שלא שמרו כלל על אורח חיים בריא: עישון, שתיית אלכוהול, עודף משקל ואחוזי שומן גבוהים, ובנוסף לא עוסקים בפעילות גופנית ולא מאמצים תפריט תזונתי מושכל ומתאים חשופים לבעיות בריאותיות רבות.

נפילות שונות ובעיות במערכות שלד-שריר מתרחשות אצל מבוגרים בשל חולשת שרירים, בעיות במערכת העצבים, נטילת תרופות מסוגים שונים, בעיות של שיווי משקל, ראייה ושמיעה, דיכאון ומצב רוח ירוד, חוסר ריכוז, בעיות שינה ועוד. למותר לציין שהמצב הגופני של חלק מהמבוגרים לעתים כה ירוד, עד שלעתים נפילה אינה שאלה של "האם?" אלא בעיקר "מתי?".

שבר במפרק הירך גורם לירידה תפקודית עד קושי לבצע פעולות גופניות פשוטות. כמו כן, האדם סובל מכאבים, ממוגבלות תנועתית, מהפרשת חומרים שונים במוח שגורמים למגוון בעיות תפקודיות ועוד. גרועה במיוחד העובדה שהשוברים את מפרק הירך אינם חוזרים, במרבית המקרים, למצבם בטרם הפציעה, וכתוצאה מכך הם סובלים מירידה רבה יותר בתפקוד הגופני. נציין שככל שהאדם נמצא במצב גופני טוב יותר לפני הנפילה, סיכויי ההחלמה שלו טובים יותר. לכן ברור, שחשוב במיוחד לתת את הדעת על אימוץ אורח חיים פעיל ומושכל על מנת למנוע בעיות שונות בגיל המבוגר, לרבות נפילות. לשם כך יש לבנות תוכנית אימונים ותזונה מתאימה, תוך הבאה בחשבון של כל הפרמטרים ומעקב אחר ההתקדמות של האדם באופן כללי. באמצעות זה ניתן יהיה לשפר את איכות החיים באופן משמעותי ולמנוע בעיות בריאותיות רבות או להקל באופן ממשי בקיימות, אם ישנן כאלה.

לאחר נפילה ושבר במפרק הירך יש צורך בניתוח, ומתברר שלאופי השיקום לאחר הניתוח ולביצוע פעילות גופנית מותאמת השפעה רבה על ההצלחה ועל החזרה לתפקוד גופני. 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


במחקר שנערך באוניברסיטת האקדמיה, המחלקה לתרפיה פיזית, המרכז למדעי הבריאות, גלנסייד פנסילבניה, ארצות הברית, בנושא של שבר במפרק הירך התייחסו לשאלה: האם מבוגרים שסבלו משבר במפרק הירך יכולים לבצע תרגילים מתונים עד עצימים בבית?

המסקנה הייתה שרוב המחלימים משבר בירך אינם חוזרים לתפקוד מלא ונראה כי הדיכאון משפיע על ההחלמה. למרות שתרגילים יכולים לעודד את ההחלמה, למבוגרים רבים אין גישה למתקני אימון מתאימים ולכן הם אינם משתתפים בפעילות גופנית. המחקר הנוכחי בדק את ההשפעה ואת הרלוונטיות של אימון ביתי ברמת עצימות מתונה עד גבוהה. כמו כן נבדק הקשר בין דיכאון להחלמה גופנית. 

במחקר השתתפו 33 מבוגרים - 24 נשים ותשעה גברים בגיל ממוצע 78, אשר סיימו מחזור של פיזיותרפיה לאחר שבר בירך. המשתתפים חולקו רנדומלית לקבוצת אימוני התנגדות, קבוצת אימוני אירובי וקבוצת ביקורת, וכולם נבדקו לפני האימונים ולאחריהם. המשתתפים ביצעו את האימונים במשך 12 שבועות, 20 פעמים, בהשגחת פיזיותרפיסט מוסמך. 

לפי התוצאות - קבוצת אימוני האירובי וההתנגדות ביצעו את האימונים בהצלחה ב-98% מהמקרים. כל הקבוצות שיפרו את מרחק ההליכה, את הכוח השרירי ואת התפקוד הפיזי. קבוצת האירובי וקבוצת אימוני ההתנגדות שיפרו באופן ניכר את הכוח האיזומטרי המיוצר באימון, לעומת קבוצת הביקורת. מסקנה: אימונים בעצימות גבוהה המבוצעים בבית אפשריים לאוכלוסיה שעברה שבר בירך. עם זאת, סממני דיכאון עלולים לשחק תפקיד בנכונות להתעמל וכפועל יוצא מכך - ברמת השיפור בביצועים הפיזיים.



להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
לפורום פעילות גופנית וכושר - לחצו