ציפור מרהיבה

"השחף". צילומים: ירון אבולעפיה 

מחזותיו של צ'כוב נחשבים לחלק מאבות המזון של התיאטרון, לחלק בלתי נפרד מרשימת משאלות של כמעט כל שחקן ויוצר תיאטרון. אבל בהיותם קלאסיקה רבת מלל, הם נהפכו, בעידן טווח הקשב המקוצר והמוגבל של קהל, לאתגר שלעתים מרתיע מראש צופים, או כמו שמעיר בעיבוד החדש ל"הם יורים גם בסוסים" (הקאמרי) מנחה תחרות הריקודים רוקי (ציטוט חופשי): צ'כוב. כל הזמן דיבורים. נרדמתי.

בהפקה החדשה של "השחף" בתיאטרון תמונע לא נשקפת סכנת הירדמות, למרות שיש הרבה דיבורים, וגם לא מעט שתיקות - כי מדובר בהפקה שהיא חוויה מרתקת, אחרת, מעניינת ונוגעת.

"השחף" מאת צ'כוב היא דרמת יחסים המתרחשת באחוזה כפרית ברוסיה. בעל האחוזה הוא סורין, משפטן בדימוס, שחש כי חייו התפספסו והוא כל הזמן מתאווה למה שאין לו, לא היה לו וכנראה גם לא יהיה לו. אחותו, ארקדינה, היא שחקנית ידועה אך כבר מעבר לשיא, נאחזת בתהילתה כמו אלכוהוליסט שנצמד לבקבוק. בן זוגה הוא ידוען בזכות עצמו, סופר נודע בשם טריגורין. לארקדינה יש בן בוגר, קוסטיה, עם חלומות לעשות תיאטרון אחר ושונה משל אמא והממסד. הוא אף כתב מחזה פרינג'אי כזה, שבו דמות סמלית אחת - שחף - המהגגת בקול רם, ומלהק להצגה שהוא מעלה את נינה, צעירה מאחוזה סמוכה עם חלומות להיות שחקנית.

קוסטיה מאוהב בנינה, אך זו מתאהבת בטריגורין; מאשה, מנהלת האחוזה בפועל בעיבוד הנוכחי, מאוהבת - לשווא - בקוסטיה; הרופא דורן, רופאו של סורין וידיד כולם, מאוהב קצת בארקדינה, שאוהבת (בדרכה המפוכחת-מחושבת) את טריגורין, שנהנה מהקשר איתה אבל נמשך אל נינה (ולא מתאפק, אבל משתמש וזורק); קוסטיה מורד באמו ובעולמה התרבותי, אבל בעצם מבקש לזכות באהבתה ומתרסק. נינה נוסעת בעקבות החלומות למוסקבה, רק בשביל להישאר בלי כלום. ומאשה, שעושה הכול בשביל לדכא את החלום, לא מצליחה להתנער ממנו.

בעיבוד של עירא אבנרי לתרגום של פרופ' הרי גולומב הצטמצם מספר הדמויות ביחס למקור, אבל מי שנשארו בחוץ פיזית הותירו חותם - ברוח, בטקסטים - בדמויות הקיימות. וכל זה לא ישנה למי שזה לו מפגש ראשון עם "השחף", כי ההפקה מנומקת עד הפרט האחרון והדמות האחרונה, אין בה שום דבר שנראה תלוש או חסר.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

כל העשייה הרבה מוטלת על שבעה השחקנים שמהווים ביחד קבוצה מלוטשת ומהוקצעת, שיודעים לא רק לדבר את צ'כוב בטבעיות אנושית, אלא גם לשתוק אותו באופן מהפנט לעתים. מובילים את החבורה המצוינת דודו ניב, שמגלם טריגורין מופתי, שמשתקן נהפך לדברן בלתי נלאה במונולוג שהוא נושא באוזני נינה על תלאותיו כסופר, מונולוג שבו גם כל משיכת כתף וגלגול עיניים אומרים המון, ושירי גולן כארקדינה אגואיסטית, מקסימה ואכזרית, שאי אפשר לעמוד בפניה.

זוהי הפקה מיוחדת, מעניינת, וגם מאתגרת - בפירוש למיטיבי לכת ולאוהבי תיאטרון (ולא לשוחרי בידור) - שמאירה באופן שונה את הטקסטים העוצמתיים של צ'כוב, שיש בהם כל כך הרבה אמירות טעונות, נוקבות ושנונות על בני האדם ועל יחסים אנושיים. זה מרהיב ומרתק, אם כי לטעמי אפשר היה לקצר את ההצגה (בעיקר בוויתור ובקיצור פעילויות בימתיות, למשל קיצור משך ההכנות להצגה של קוסטיה).

שורה תחתונה: הפקה איכותית, ייחודית, מרתקת ורבת עוצמה - מומלץ למיטיבי לכת.

"השחף", תיאטרון תמונע. מאת: אנטון צ'כוב; תרגום וייעוץ ספרותי: פרופ' הרי גולומב; עיבוד ובימוי: עירא אבנרי; עיצוב במה ותלבושות: דינה קונסון; עיצוב באור והקרנות: ירון אבולעפיה; עיצוב סאונד: אהוד ויסבורד. משתתפים: אבי אוריה, שירי גולן, בני אלדר, מיכל ויינברג, גאיה שליטא-כץ, יורם יוספסברג, דודו ניב. משך ההצגה: כשלוש שעות, כולל הפסקה

עוד על תיאטרון:

שורט בנשמה

מצחיקה מטריקת הדלת הראשונה

סקס, צחוקים וגברים בחצאיות

 מה זאת אהבה