קקפוניה במקום דיבור נעים

מעת לעת, כשאנחנו מבקשים לצפות בדיון עניני בטלוויזיה או להאזין לו ברדיו, אנחנו נתקלים שוב ושוב באותה תופעה מרגיזה: יושבת חבורת נכבדים באולפן, אנשים עתירי זכויות ,או כישרון או עשייה וכאשר אחד מהם משיב לשאלת המראיין מיד נקטעים דבריו בתגובה זועפת של משתתף אחר בדיון וכהרף עין ניצתת אש כוחנית רבת מלל. ים של הברות בלתי מובנות. והמנחה נאבק כל עוד רוחו בו על מנת להסות את המתווכחים ואף הוא עצמו מוסיף שמן דיבורית למדורה הלוהטת.

הרי הצופים או המאזינים אינם מסוגלים להבין מים המלל הזה מי אמר מה. ואולי ראוי לנהוג כפי שאני עושה לעתים, אני משתיק את הקולות ורק צופה בהבעות הפנים של המתווכחים הצעקניים והזועפים. קולם אינו נשמע. זהו תיאטרון פנטומימה מרשים. העויות הפנים מעלות חיוך של תימהון על פני המתבוננים.

היו ימים רחוקים בהם ישב באולפן מרואיין אחד וכנגדו מראיין אחד והשניים היו מחליפים ביניהם שאלות ותשובות והערות.

אלה חלפו לבלי שוב. אם באולפן לא יושבים לפחות חמישה מתדיינים קולניים, הרי שעורכי התוכניות מתעצבים אל ליבם. ככל שתרבה המהומה, מה טוב. אבל מהו העניין שיש לגלות בתוכניות מלל רעשניות כאלה? וגם כאשר נשמע קולו של מדבר אחד או של קריין או מגיש הרי שהדיבור מהיר. אותיות נבלעות, מבטאים נמוגים בעשן מילולי סמיך. שילמדו אצל ירון לונדון דיבור בהיר ואף שוטף מהו. מה החיפזון? אנחנו שואלים את עצמנו. מה מאיץ אותם? הרי האמירה: "דברי חכמים בנחת נשמעים" לא פסה וחלפה מן העולם.

כוחה יפה גם לימינו אלה.

אנא, דברו בנחת

כבר אמרו חכמים "המהירות מן השטן". נכון שמדובר במשאלת לב שאין סיכוי שתתגשם אבל אנא, דברו בנחת, והניחו איש לחברו או לחברתו להשלים את משפטו או משפטה. הרי תכליתו של כל דיון הוא לשכנע. כיצד ניתן להאזין לטיעונים אם מדובר בבליל צעקני של הברות בלתי מובנות? או שמא אין בכלל בכוונתם של המתווכחים והמתדיינים לשכנע, אלא רק להטביע את חותמם האישי הקולני?

 די. עייפנו. הנמיכו טון.דברו בנחת.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה