30/01/13
חום גופך...
הפשיר את קור גופי
תשוקתך יקדה טרפה שפתיי
שרפה לשוני נאלם דיבורי
זה עתה....שלרגע אהב
קם והלך...
כיס דימעותיי התמלא
פלגים קטנים החלו
תוואים שבילים שבילים
מעיניי מחלחלים על פני עורי נספגים
מלוחים,חמים,צורבים תאים
קמתי ללכת....
ביובלים קרירים מתוקים
שטפתי למחוק עקבות עלבוני
פידרתי בלבן את סומק לחיי
אהבה נואשת
זורמת חודרת ללבי
משוועת למצוא
את מושא אהבתי
כל הזכויות שמורות @
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ואז להתנתק וללכת, משאיר אחריו אישה אוהבת שמנסה למחוק את עקבות עלבונה.
הסיומת מצביעה על אי כניעה.. "פידרתי בלבן את סומק לחיי " האהבה זורמת ומשוועת למצוא את מושא אהבתה.
איזו עוצמה טמונה בסיומת , עוצמה של אי כניעה.
קם והלך... /
הכותבת מגוללת בשירה סיפור, אודות אהבה חמקנית צורבת...
/פידרתי בלבן את סומק לחיי
אהבה נואשת
זורמת חודרת ללבי
משוועת למצוא
את מושא אהבתי /
אהובה הנוחלת אכזבה מהתנהגות אנוכית של בן זוגה.
אך אמיצה דיה לאסוף את השברים.... לאמור: לא נסגרת דלת לפני שנפתחות שתיים תחתיה. שיר מרגש. אהבתי.
תודה נורית לב היקרה. נדב.