כתיבת שירה

לאן רצה האיילה הכתובה דרך היער הכתוב?

לשתות ממים כתובים,

שישקפו כנייר- העתקה את פיה הזעיר?

מדוע היא זוקפת ראש, האם היא שומעת משהו?

שעונה על ארבע רגלים קטנות שהושאלו מן האמת

מתחת לאצבעותי זוקפת אזניה.

שקט - גם ביטוי זה מרשרש בנייר

ומפלס דרכו בסבך הענפים שיצרה המילה "יער".

מעל הנייר הלבן אורבות לזינוק

 אותיות שעלולות לא להסתדר,

משפטים מכתרים שלא יהיה מהם מנוס.

בטיפת דיו יש מלאי גדול

של ציידים, עינם האחת עצומה,

נכונים לרוץ במורד התלול של העטי,

לכתר את האיילה, לכוון ליריה.

שוכחים שאלה אינם החיים.

כאן, שחור על גבי לבן, שולטים חוקים אחרים.

הרף העין יימשך ככל שארצה,

ירשה לחלקו לנצחים קטנים

מלאי כדורים שעצרו במעופם.

אם אצווה, דבר לא יקרה כאן לעד.

עלה לא יפול שלא מרצוני

גבעול עשב לא יתכופף תחת נקודת פרסה.

יש איפא עולם כזה

שגורלו כפוף לשלטוני?

זמן שאני קושרת בשלשלאות סימנים?

קיום הסר למרותי תמיד?

שמחת הכתיבה.

יכולת ההנצחה.

נקמת היד בת -התמותה.