פנויים פנויות 60 פלוס

רננה = בכלל לא בהקשר של זוגיות. התכוונתי לכך שהאופי האנושי באופן כללי מושפע לא רק מגורמים סביבתיים או נסיון חיים אלא גם מבעיות גנטיות פסיכיאטריות מולדות , שיכולות לגרום להפרעות אישיות כמו סכיזופרניה וכדומה.

דב יקר, האמת היא שפעם אנשים פחדו להיות לבד, נשים לא יצאו לעבודה, לא למדו, הן חיכו לבעל שיפרנס אותן, היו חיבות להתחתן, אבל זה כבר ממזמן השתנה, ובקשר לגברים, הם היו חייבים את האישה שתעשה את כל מלאכות הבית, אבל אתה יודע שכבר הרבה שנים אפשר להסתדר בלי אישה בבית, יש דברים שאפשר להשיג בכסף, כמו אוכל מוכן, ניקיון הבית ועוד.

רננה - זה לא מה שהתכוונתי. מה שקורה זה שהגלגל התהפך , יש הרבה נשים מבוגרות שעצמאיות כלכלית ולעומתן יש הרבה גברים מבוגרים שזקוים לתמיכה. אז הנשים מחפושת גבר לבילויים ומשלמות על עצמן אבל הגברים מה לעשות - חיים בחוסר ביטחון כלכלי . הם לא יכולים לשלם אפילו על עצמם והראש שלהם לא בבילויים אלא באיך לגמור את החודש. העולם התהפך וכמו בהרבה מקרים - יש לזה צדדים חיוביים וגם שליליים. הפמניזם הצליח, תהנו. לפני כמה שבועות היו פה הרבה תגובות של אנשים שכתבו שהם לא רוצים לשלם 60 שח לחודש על מנוי לשושקה. הנשים כתבו שזה לא משתלם - הגברים כתבו שאין להם את הכסף.

אריאל יקר, למצוא זה קל מאד...וכן נשים רוצות, אבל מה עם הצד השני? האם גבר שהוא צעיר מהאישה אבל חסר ממון באמת ירצה מעומק ליבו או "אהבתו" לחיות עם האישה או שהוא לוטש עיניים לדירתה רכושה, וחושב על רווחתו הכלכלית? האם גבר מבוגר באמת יכול להבטיח שהאישה תהיה המלכה שלו..בזמן שהוא כבר הולך עם מקל?? אולי יפול עליה לנטל?
וזה גם לא ממש חכם להכניס הביתה מישהו, אישה או גבר, יש מקרים שאני מכירה שהסתיימו במפח נפש לאחד הצדדים...

אז אולי צריך להיות ענייניים וכנים עם עצמינו ולהגדיר קטגוריה חדשה לקשר ב 2024.
לא להכניס היכרות מיד לתבניות של זוגיות או מערכת אלא קשר. וכל זוג יקבע לעצמו את מידת/עוצמת/מטרת הקשר.
משהו כמו "ידירים" = ידידים/חברים, שמבלים יחד ועושים דברים יחד במינון מתאים, עם פחות נושאים ודברים מחייבים. כן/לא משפחות, כן/לא אחריות הדדית, בלי זכות לאף אחד לחייב האחד את האחר/ת במשהו, הרצונות צריכים להיפגש, פעם זה יהיה כן ופעם לא ולא צריך לכעוס, רוצים/לא רוצים ובלי לחץ. אולי כך גם רמת הציפיות תהיה נכונה יותר.
אולי שלא מביאים את כל החבילה יחד אלא בוחרים לפי מה שמתאים (קשר מודולרי), אולי זאת דרך נכונה לקשר בעידן הזה ובגיל הזה. אולי מהנקודה הזאת צריכים להתחיל ולאן שילך, מה טוב.

אלי, קח בחשבון שלא מעט נשים,לא ירצו להכיר אותך כשאתה נשוי רישמית וגר עם אישתך באותו בית.לעומת זאת..יש נשים שזה לא יפריע להם כלל.אני מניחה שנושא כלכלי ונוחות,גרם לכם להגיע לפיתרון ההזוי הזה.בכל מיקרה, בהצלחה רבה לך

זה לא פתרון, זה מצב זמני שנובע בעיקר מכמה סיבות: שנינו לא יודעים עדיין איך להתמודד עם זה ושבזמן המלחמה לא רוצים לעורר מהומה במשפחה.

אישית אני אשמח להבין את הנשים (נראה שאלה הרוב) שמצד אחד לא רוצות קשר "צמוד" מידי ו "אל תתקרב לבית שלי" אבל מצד שני חייבות שהסטטוס יהיה גרוש ולא פחות מזה.

נגיד שבקרוב אני אשכור לעצמי דירה בנפרד - זה יפתור את הבעיה?

אלי, אני לא שיפוטית כלפייך.אבל גם מצבים זמניים הופכים לקבועים..קח בחשבון וכן, תישכור לעצמך יחידת דיור בניפרד ותתחיל לפעול בזריזות לסיום נישואייך במידה ואתה מעוניין ושלם במהלך הזה.גירושין בכל גיל זה שינוי כלכלי.אבל רק ניפרדות מגורית ,תביא לזירוז הליך הגירושין

אני מכיר, טליה, את הגישה הזאת של "הכול או כלום" ויש בה הגיון רב ותואלת לאלה שמאסו זה בזה ורק רוצים לא לראות האחד את השניה.
מקרה שלנו הוא שונה מאוד - אנחנו מסתדרים, לא רבים ולא שונאים. מבחינתי יש לה תכונה מסויימת באישיות שבגללה קשה לי לחוש כלפיה אינטימיות. זאת תכונה שבאה לידי ביטוי לא לעתים קרובות אבל כמו שאומרים שכפית אחת של ח*א יכולה לקלקל חבית שלמה של דבש.

ואני מתלבט כי בכל זאת עברנו כברת דרך יחד, עברנו כל מיני דברים ופשוט לזרוק את הכול כאילו לא היה זאת אופציה שנראית לשנינו כמשהו שעושים רק במצב של אין ברירה. יכול להיות שזה גם יגיע אבל כרגע עוד לא.

יצא לי לדבר עם כל מיני אנשים ומסתבר שיש הרבה מאוד סגנונות של קשרי נישואים וביניהם יש גם למשל "מאפשרים" או "פתוחים" או "פוליאמוריים" בסגנונות שונים ובעצימויות שונות.

בואי לא נתחסד, יותר מ 30% מזוגות נשואים מקיימים יחסים "מהצד" בשלב זה או אחר בחייהם וע"פ רוב במשך תקופות ארוכות מאוד אז בנישואים פוליאמוריים לפחות לא משקרים זה לזו וזו לזה.

אני לא יודע לאן נגיע אבל אני משתדל לשמור על ראש פתוח לרעיונות.

מכבדת את דעתך למרות שאני לא מסכימה לה.הרבה זוגות שהגיעו לסוף דרכם לא מסוגלים לשהות בחלל אחד ולכן נידרשת ניפרדות אם יש ביניכם יחסי חברות ואתם מסוגלים לגור באותו חלל לנצח,בלי לגרום למועקה או ריבים תמידיים ואתה מאושר מזה ויכול להכיל את זה.תגור ככה לנצח, לא תיצטרך לשכור דירה או להיכנס לקושי כלכלי.רק למצוא אישה שתסכים לקשר כזה, זה כבר משהו אחר.בכל מיקרה מאחלת לך בהצלחה רבה.ובמאמר מוסגר ארשום...לי היה חוק ברזל ,לעולם לא להיכנס לקשר זוגי עם גבר שאינו גרוש רישמית או שאינו גר לבדו והחוק הזה עדיין קיים אצלי.אבל יש נשים שלהן זה לא חשוב כלל וזה בסדר גמור

כן - מצאו זוגיות במוטקה -לפחות בעבר. בקיבוצים ישנן פחות דרישות מאשר בישובים מסוג אחר: נישואין, גירושים, היפרדות, חיים משותפים ללא גושפנקא פורמלית - לא ביג דיל - זה מקובל... הבעיה היחידה היא למצוא פרטנר או פרטנרית שימצאו חן ומהסביבה הקרובה.

מהניסיון שלי באתרי הכרויות - קשה מאוד. למצא בן זוג. גברים מחפשים צעירות מהן ( בהרבה) נדירים הגברים שיבחנו את האפשרות להכיר אישה מבוגרת מהם או אפילו בגילם. לפעמים יש לי הרגשה שהם שם סתם - כדי להתרשם. לא באמת מחפשים. די מתסכל

ניסו
יש הבדל בין להיות לבד או להיות בבדידות
אני לא בודדה ולא נראה לי שדיאנה בודדה
אבל כן, בזוגיות שאני רוצה יש חלקים שאני רוצה להיות לבד . רוצה את המרחב שלי שהתכנים שלו רק אני אחליט.
אני מאמינה שיש מקום להיות לבד וגם לזוגיות וזה לא נוגד אחד לשני הכל בהתאם להחלטות והגדרות בני הזוג

ניסו - למה לא ? אפשר להסתדר מצוין לבד . כמו שרננה כתבה - להיות לבד זה לא אומר להיות בודד, בנוסף = רוב האנשים שלא בזוגיות הם לגמרי לא לבד - יש להם ילדים ,נכדים, וחברים , חוץ מזה - יש הבדל בין להיות לבד בגלל שאף אחד לא רוצה בחברתך ובין להיות לבד מתוך בחירה כי ככה טוב לך. יש פה צירוף של הנחות לא נכונות = אדם לא יכול להסתדר לבד, אדם לא רוצה להיות לבד, אדם שחי לבד הוא בודד , ואדם שחי בלי זוגיות הוא אומלל=. יכול להיות שחלק מההנחות הללו נכונות לגבי חלק מהאנשים , אבל בטח לא לגבי כולם.

ניסו, חזרתי עכשיו מהרצאה מרתקת על עירק, מה אגיד לך, נסעתי לפ"ת שם גרות חברותי הטובות,
שתינו קפה לפני וזה היה נהדר, עוד שעתיים אצא לחוג התעמלות פלדנקרייז,
בדידות היא מילה שלא נכללת בחיים שלי, אני בחרתי להיות בשימחה ובפעילות כל הזמן,
כאשר אני מגיעה הביתה אני בפינת השפיות שלי, כיף לי מאד בבית,
תתפלא, נשים מסתדרות יפה מאד לבד, גברים פחות, יש את המשפט: שניים נכנסים לדירה...
האישה הולכת לחמם מרק עוף הגבר יושב מרים רגלים על הספה וקורא עיתון..
הוא סומך על האישה...
עד עכשיו זה הצד של הלבד,
בקשר לבדידות, אדם יכול להיות בחברת אנשים ועדיין להרגיש לבד,
ומצד שני אדם יכול להיות לבד אבל להעשיר עולמו כך שירגיש מאושר,
אפשר לפתח תחביבים, להירשם לחוגים, מתנ"ס זה מקום מצויין להכיר אנשים חדשים,
ללכת ללמוד יש מכללות לגמלאים, הרצאות, יציאה למוזיאון התעמלות ועוד ועוד,
אני רשומה למכללת גמלאים אשמורת, גם למועדון מורים גמלאים,
אני בקבוצה של טיולים סיורים, הצגות, הרצאות,התעמלות,
ועוד ועוד,
שמחה גם לחזור הביתה לנשום קצת, לנוח, לראות סדרות בטלביזיה,
וכמובן יש גם את הילדים שלי, שאני מקפידה לנסוע כל יום בשבוע לילד אחר..
מאחלת לך שתמיד תשכיל לראות את הטוב בכל מצב
בהצלחה.

אריאל אתה צודק, אבל אם הפרטנר או הפרטנרית גורמים לנו מועקה, אז מה כבר יכול לצאת מקשר כזה חוץ מעוגמת נפש, וכבר סיפר לי ידיד שהרבה פעמים הוא יוצא עם נשים, הן ישר שואלות על מצבו הכספי...כמה נשאר לו בסוף החודש...ואפילו מרמזות על מצבן הכלכלי הרעוע...

אריאל ידידי - אני מסכים איתך שאסור לפסול על שטויות , מה ששאלתי זה = מהם הדברים שנחשבים אצלך לשטויות ? מה שהנשים פה כתבו זה שאם מישהו רוצה לעבור לגור אצלן ובכך לקבל זכויות של ידוע בציבור, או מחפש מישהי שתבשל תנקה ותכבס עבורו בזמן שהוא רואה כדורגל בטלביזיה - עבורן זה לא שטויות אלא בהחלט ייהרג ובל יעבור. אם מישהו מכור לסיגריות או אלכוהול או הימורים, גם זה לא שטויות. זה שמישהי שמתאמנת במכון כושר 4 פעמים בשבוע לא מעוניינת במישהו שהולך עם מקל, או מישהי בגובה 175 לא רוצה מישהו בגובה 165 , ניראה לי שגם זה לא שטויות. מה שנכון - קראתי פעם על מישהו בגובה 175 שבחורה בגובה 160 דחתה אותו כי היא מחפשת מישהו מעל 180, לזה אני קורא שטויות , אבל עדיין - כניראה שעבורה זה חשוב. אבל פשוט מתוך סקרנות, מה הדוגמאות שלך לשטויות ?

הנושא של מגורים ביחד בפרק ב, הוא נכון לגרוש או גרושה בגיל 40 או 75.ברגע שיש רכוש..משמע, דירה, פנסיה, חשבונות בנק ורוצים לגור ביחד.עושים הסכם ממון, שמאושר בבית מישפט.כל הסעיפים מדויקים וברורים עד לקצה.בנוסף כל צד עושה צוואה שמיועדת לילדיו.מומלץ ללכת לייעוץ זוגי מקיף,על מנת לפתוח בצורה שקופה וכנה,איך יתנהל הבית ואיך כל צד רואה את זה..שהדברים ההיו ברורים מהתחלה.אולי אין בסיס טוב בכלל לגור ביחד?אז למה לעשות צעד כל כך משמעותי?יש ברחבי הארץ ויצו,שנותנים מענה זוגי בעלות מאד קטנה וזה חשוב

טליה נגעת בנקודה הכי חשובה, שנים רבות וגם עכשיו, יש גישה כזאת שהאישה היא זאת שעליה נשען הבית... "מצא אישה מצא טוב" אישה בונה אישה הורסת""אחרי כל גבר מצליח עומדת אישה"
"אישה היא עיקר הבית" ומכאן השם עקרת הבית...
ולכן, הרבה גברים התרגלו שהם נכנסים לבית ויש הכל מוכן, פעם גבר שאל את אשתו: מדוע את כל הזמן מתרוצצת בבית??תנוחי קצת..והיא ענתה לו: אני מתרוצצת ודואגת להכל כדי שאתה תנוח...
נכון יש גם נשים טפשות שפוחדות להישאר לבד, לכן מכניסות גבר שמזיק להן, מקטין אותן וחי על חשבונן, ועוד ועוד, אני מבינה את החשש שלהן, רוצות מישהו שיוכלו להציג לפני כולן,
הבעיה היא שכאילו צריך הגדרה של "זוג" כדי להיות מקובל,
צריך לבוא בגישה חדשה, אדם יכול להיות יחידאי ולא חייב שיהיה לו בן או בת זוג, שום דבר לא אמור להגדיר אותנו או להכניס אותנו למשבצת כלשהי,
הלוואי שנשכיל להבין זאת.

יש לא מעט נשים וגברים שהבדידות אכן קיימת בחייהם ולמה?כי הם לא השכילו למלא עולם תרבותי עשירשיש בו חוגים, הרצאות וטיולים, הם רק בונים על זוגיות עתידית שתגיע ותיפתור להם הכל..וכשזו לא מגיעה מה אז? כאן מגיע השפל הריגשי, הדיכאון העמוק.תכירו אנשים חדשים בכל גיל, תצאו החוצה העולם ניפלא עם זוגיות ובלעדיה.הכל שאלה של בחירה

טליה
הזכרת לי את אימי זל
כשאחותי שמבוגרת ממני לא הכי רצתה ללמוד. איתי תפסה אותה לשיחה ואמרה לה שאשה חייבת שיהיה לה מקצוע כדי שתהיה במעמד שווה לגבר שלה ולא תרגיש נחותה או מקופחת. וכך היה לגבי כולנו. הכל מתחיל בבית ובחינוך בו

את לא יודעת כמה שאת צודקת, פעם הלנתי לפני בתי שמאד קשה לבד ואיך קרה שלא פשוט למצוא בן זוג...והיא אמרה לי: יש המוני זוגות נשואים וגם שחיים ביחד, הם לא מלקקים דבש אבל נשארים ביחד מכל מיני סיבות, אם תמצאי טוב אם לא לא נורא, כמה שהיא קלעה למציאות.

מן יקר, ברוך הבא לקבוצה, ותודה שהעלת מהאוב את הפוסט שנכתב כמעט לפני שנה, ולעצם העניין, הייתי פעם בטיול עם חברה, כאשר הייתי במקלחת, היא דיברה עם עצמה, היא לבד ורגילה לזה, אבל אני יכולה להודות שגם אני תופסת את עצמי מדברת עם עצמי, אין בזה שום פסול, הרבה אנשים מדברים עם עצמם וזה דבר טבעי, תהפוכות החיים לפעמים מתפוגגים קצת כאשר משחררים קיטור באמצעות דיבור, כמובן לא בפרהסיה.

זה אולי היה מתאים לתקופה של פעם שלא היה לאדם כלום, בילדותי אני זוכרת, אבא שלי היה חוזר בשבת מבית הכנסת ואחריו היו נשרכים שני גברים בודדים, הם היו אומללים, לא היה מי שיבשל להם.. אבא היה פותח הדלת והם אחריו, אנחנו המשפחה כבר ישובים לשולחן הגדול, אבא יושב והם גם יושבים ליד אבא, אני בתור ילדה לא אהבתי אותם מכיוון שאני הייתי יושבת ליד אבא, אבל אמא סימנה לי לשתוק, האוכל מוגש לצלחות והם היו אוכלים ולא נודע כי בא אל קירבם, נראה לי שזאת היתה הארוחה החמה היחידה שאכלו בשבוע, האם אפשר להשוות אותם לתקופה של היום??

תודה טליה, כל המשפחות שגרו בתקופת ילדותי היו כאלה, אפילו ניצולי שואה היו תמיד מבקשים שנבוא לאכול אצלם (דג מלוח וחמאה) אני לא אהבתי את האוכל הזה, אבל אחותי אהבה מאד,
היום הכל שונה, חינוך אחר, ערכים אחרים, אין מה לעשות התפתחות המדע והטכנולוגיה, הקידמה והשפע גרמו לנו להתרחק, זה המחיר שאנו משלמים בכל העולם על זה, בבריטניה יש שרה מטעם הממשלה למען האנשים שחיים לבד ואולי גם לא מסתדרים, זאת מחווה אנושית של ארץ מתקדמת.

בדיוק טליה, מה צריך להגדיר אותי כמאושרת? קבעתי הבוקר לצאת עם חברה להרצאה על אומנות, הגעתי לאולם והחברה איננה, מסתבר שנתקפה בכאב שיניים ורצה מיד לרופא שלה, האמת: לא הכרתי אף אדם באולם, אבל הגברת שישבה לידי חייכה אלי, והגבר מהצד השני גם חייך, חייכתי בחזרה, נהנתי מאד מההרצאה וחזרתי הביתה מאושרת, מה צריך יותר מזה?

נהדרת דיאנה.וכשאני רוצה למשל ללכת להרצאה שמעניינת אותי ואין חברה שתיצטרף..לא אוותר על ללכת להרצאה.אגיע לבד,אקח לי כוס קפה ואקשש לי בנחת עם אנשים בחדר, עד שתתחיל ההרצאה.כולם באים בשמחה להנות מתרבות, אומנות.גם לבד אפשרי להנות.זה פשוט בחירה והחלטה

ענת אני יודעת שזה שינוי ענק בשבילך, אבל אם יש באפשרותך לצאת לפנסיה,עשי זאת ועיברי ליד המשפחה, יש אנשים שעשו זאת, לא חייבים מיד לקנות דירה, אפשר לשכור דירה ולהשכיר את שלך בצפון, עד שתיראי איך המצב מתייצב, קשה מאד מה שאת מתארת, משפחה זה דבר חשוב מאד.

טליה יקרה, נכון, המקום הכי יפה בארץ. הרבה חושבים וגם נראה שיש לי הכל והנה לא חסר לי כלום. סביבי חוגים במקום רחוק וצריך לנסוע לשם. אך בכל זאת משהו חסר. הילדים והנכדים לא ממש, הם עסוקים בעצמם, בלימודים, חוגים שלהם וכל השאר. אך כן הם לידי.
מנסה במסגרת היציאה לעבודה ליהנות ממה שאפשר גם שם. כעת החורף מגביל, מזג האויר מקפיא והימים קצרים. הכל ענין של זמן וזה נכון, מתבגרים אך מי יודע מה יילד יום. אולי???? נאחל לבריאות טובה ונמשיך. ו... תודה לך טליה. שבת נעימה!