בתחילת שנות ה-90 משה בדש עמד בראש רשת חנויות סופר-מרקטים ענקית בשם "פיקנטי" שהפכה לרשת הלואו-קוסט הראשונה בישראל. הוא זיהה את הטרנדים החמים ומכר הכל ובזול. הוא היה הראשון להמציא את "המותג הפרטי" כאמצעי למכור בזול, הוא המציא את הסלטים התעשייתיים והאוכל המוכן שהיו במקרר של כולנו, הוא השיק מסעדות קונספט (פיקנסין) עוד לפני שהישראלים ידעו מה זה טרנד קולינרי, הוא היה "עלי אקספרס" הישראלי עוד לפני שהגיע האינטרנט לארץ וזה הלך לו טוב. עד שיצרניות המזון הגדולות, לטענתו, ביצעו בו חיסול ממוקד.
"משהו פיקנטי" הוא סרט דוקו חדש שישודר בכאן 11, ומביא את סיפורו המלא של משה בדש. החל ממפעל החומוס הקטן בבני ברק ועד האימפריה של "תשלובת פיקנטי" שמכרה הכל ובזול. כעת, אחרי שנים שנעדר מהזירה העסקית, הוא מדבר וטוען שאפשר להוריד את מחירי המזון בישראל בתוך חודש אחד בלבד ומסביר למה השיטה שדופקת את הצרכן הישראלי במחירים גבוהים לא תשתנה בקרוב
"משהו פיקנטי" חוזרת לדמות של בדש ומנסה לבחון את דמותו ואת הרלוונטיות של מאבקו לחיינו היום. שידור הסרט: מוצ"ש, 13.4, 21:30, כאן 11
מוצ"ש, 13.4, 21:30, כאן 11
משה בדש התחיל בקטן - במפעל בבני ברק שייצר ממרח חומוס תעשייתי וחילק אותו בחינם מול רשתות השיווק הגדולות. מהר מאד המפעל התרחב וכך נולד טרנד הסלטים המוכנים כשאסטרטגיית המכירה שלו ברורה: מוכרים בזול ובכמויות אדירות. באמצע שנות ה-90 קבוצת פיקנטי כבר היתה שחקן מרכזי בשוק המזון בישראל ורשת אהובה מאד על הצרכן הישראלי בגלל המחירים הזולים שהיא הציעה ובגלל שהיתה אלטרנטיבה. הכסף זרם, העסקים התרחברו בקצב מסחרר ומהר מאד בדש מצא את עצמו גם נאבק במס הכנסה שניסו כך לפי טענתו להפיל אותו. הוא השיב מלחמה, גייס חוקרים פרטיים וחשף את המאהבת של פקיד השומה והשתמש בכלי היעיל ביותר להתמודד עם היריבים שלו – התקשורת. בסוף שנות ה- 90 רשת פיקנטי צברה תאוצה ופופולריות רבה והעימות החזיתי עם הרשתות הגדולות, כמו אסם לדוגמה, היה בלתי נמנע. כאשר בדש החליט לייצר גרסה משלו ל"במבה" של אסם ולמכור אותה בשקל אחד בלבד - זה כבר היה צעד אחד יותר מדי עבור אסם שלטענתו החליטה לבצע בו סיכול ממוקד. שמועות על קשיים פיננסיים התחילו להתפשט בתקשורת, הבנקים סגרו את ברז האשראי ובשנת 1997 החברה שלו קרסה. סיפורו של משה בדש כאיש עסקים שניסה לפרוץ את שוק המזון הריכוזי אמנם התרחש בשנות ה-80 של המאה הקודמת אבל כל מרכיביו עדיין רלוונטיים לימינו כעת. הסרט חוזר אל דמותו של משה בדש, אל הצלחתו ונפילתו, ובוחן האם כעבור 4 עשורים משהו השתנה, האם שחקנים חדשים יכולים לצמוח ולמכור בזול, מי באמת שולט על מחירי המזוון ומה כוחו של הצרכן הישראלי
קרדיטים:
בימוי: אייל דץ. עריכה: מני ורסס, יוני כהן. תסריט: אייל דץ, מני ורסס, דרור שר. צלם ראשי: אבנר שחף. מקליט ראשי: תומר בלייר. מוזיקה מקורית: דידי ארז. מעצבים אומנותיים: True Twins, איתמר תורן, אלמוג סלע. מפיק: יואב לשם
תודה ושבוע טוב.
לפחות בזכותו יש לכולנו במקרר סלטים מוכנים אבל, היום כבר לא בזול...
הצרכן הישראלי נשאר פראייר! משלם כמה שדורשים! אז למה לא?
דאז... הצרכן קנה יותר מידי סלטים מוכנים! והתרגלנו אפילו שהעלו את המחירים!
תאמינו לי שמכינים אותם סלטים בבית הם יותר בריאים וטעימים!
תנסו... ותראו שאני צודקת!
לילה-טוב! שקט! רגוע!🙏🙏🙏
אמן!🙏🙏🙏
תיקון! אנחנו לא מטומטמים! רק פראיירים!
היה כיף! בפיקניק בירקון!
כולם הביאו קופסאות עם סלטים מוכנים...
פותחים קופסה אוכלים ונהנים!
הביאו רק פסטה וחסה!
אבל, אין... כמו סלט טעים שהכנת בבית
בלי צבע מאכל ועוד... והכל טרי ובריא!
שבוע טוב! שקט! רגוע!🙏🙏🙏