בידור ותרבות הפנאי

לאחרונה השתתפתי בהקרנה מוקדמת של הסרט "אמת פנימית" שידידי, שלומי לאופר, הוא אחד מיוצריו. מעבר לסיפוק וההנאה מהישגיו הלא מפתיעים של לאופר, הסרט שביים לירן עצמור ביחד עם כתבת חדשות 13, הילה אלראי, יצר בי ציפייה וסקרנות בכל הקשור לדיספוריה מגדרית - מצב בו המח מרגיש בגוף הלא נכון מבחינה מגדרית. לאופר לא חשש לקחת על עצמו נושא טעון במיוחד.

המסע שעוברת גאיה "שהיא נפש של בת שנולדה בגוף של בן״ ושל הוריה המופלאים (שנכחו בהקרנה) הוא מסע שעוברים לא מעט ילדות וילדים על הקשת הטרנסית. לא תשנה מה עמדתך בנושא, גאיה כובשת בפרסונה שלה ומתיישבת היטב על האג'נדה של יוצרי הסרט הברורה כבר מהדקות הראשונות שלו.

לצד קריאה לחמלה ואנושיות, אמת פנימית מבקשת להציב אמת מקצועית מול כל מי שמנהל מלחמת חורמה בקהילה הטרנסית ובכל מי שמסייע לתהליכים של אישוש והתאמה מגדרית – אנשי רפואה ובריאות הנפש, מערכת החינוך וארגוני הקהילה הגאה.

כליברלי ומי שמאמין בדבר ריבונותו של הפרט על גופו וחייו, ברורה הייתה לי מראשית הצפייה בסרט עמדתי בנושא. עדיין, בקשתי לשמוע קצת מעבר לאנשי ערוץ 14 או פעילים מתלהמים בארגונים המאמינים כי מקרה כמו של גאיה נועד לעודד את האג'נדה הפרוגרסיבית וכי מדובר בבעיה נפשית הזויה.

לירן עצמור מגיש בצורה בהירה את הנושא המורכב של זהות מגדרית ועושה סדר בקשר בין מגדר ביולוגי למגדר חברתי ושלל אספקטים של ההשפעה הרפואית, הסוציולוגית והחוקית, עד כמה זה טרנדי או מתי מדובר בשנאה עצמית, על בלבול ואחוזי החרטה וכמובן עד כמה מדובר בתהליך סזיפי קשה ואף אכזרי.

אך המפיקים התקשו למצוא מרואיינים שווי מעמד למשתתפי הסרט (לאופר: "תופתע לגלות עד כמה הצד השני לא בהכרח ממהר לשטוח את טענותיו בראיון רציני ומעדיף במות נוחות יותר"), שיביעו בצורה מנומקת את הגישות האחרות בדיון של בעד ונגד, כאלו שאולי ינסו להבין ולבאר, למה קשה לאנושות להכיל זאת, מה הסיבה למחשבה כי מדובר באופנה, הצצה מעמיקה לחיים של דורות העבר או השוואה רצינית אחר המחלוקות סביב נושא הטרנסג'נדריות במקומות אחרים בעולם.

אבל למרות כל החיסרון הבולט הזה, כל צופה בסרט יוצא עם מטען מחודש של חמלה בסיסית. וזה המון.

מועדי ההקרנות הבאות:

17.7.2024 – בית תמי, תל אביב

28.7.2024 – מרכז קהילתי מגיד תל אביב

בשבוע הבא אפרסם מועדי הקרנה של הסרט מחוץ לתל אביב