בידור ותרבות הפנאי

מאת: צח אוריין

בתי ספר למשחק הם חממה ייחודית להגשמת חלומות ולכל למי שמבקש ללמוד את סודות התיאטרון במסגרת מקצועית.

להנאתי הרבה אני צופה, מצוי ומעורב ברבים מאותם בתי ספר לאורך שנים ארוכות והפקות רבות בהם זימנו לי רגעים רבים של התעלות ואושר. עם השנים והניסיון אתה כבר לומד לסמן לעצמך מי מתוך הבוגרים הרבים רק על חלק קטן מהם עוד נשמע שהם יככבו על הבמות, גם אחרי שיעזבו את החממה המאתגרת.

כמה מהם תוכלו לפגוש לטעמי בקומדיית המתח הפסיכולוגית "השיטה" המועלת בימים אלו בסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. את המחזה של ג'ורדי גלסרן תרגם תום אבני וביים בכישרון רב אודי פרסי. 

לאור העובדה, כי חברותי בוועד המנהל של הסטודיו עלולה להטות אותי למקום לא הכי אובייקטיבי, בקשתי הפעם מחברי, עמית רון, לסכם את הרשמים שלנו מהצגה זו.

השיטה עובדת / ביקורת הצגת התיאטרון

מאת: עמית רון

נתחיל מהשורה התחתונה - כמו שרבים מכם אוהבים – לכו לראות! ובכלל לכו לראות תיאטרון. דווקא בתקופה זו, הזויה ככל שתהייה, ועדיין המציאות לצערנו, עולה על כל תסריט ומחזה.

במקרה הנוכחי מדובר בהצגת גמר של הבוגרים המוכשרים והכובשים תלמידי הסטודיו למשחק  סל"ה של יורם לונשטיין, שרבים וטובים יצאו משם. (קבלו רשימה חלקית ואקראית: איילת זורר, אסי לוי, אקי אבני, אוולין הגואל, אגם רודברג, עוז זהבי, נועה קולר, דור הררי, שני כהן, שחר חסון, נלי תגר, זהר שטראוס, רונה לי שמעון, יובל סגל, רון שחר ועוד).

אנסמבל של שחקנים צעירים "רעבים"- איתי בגדדי, גיא בירגר, גולן ונטורה, תמר קורנבלום, מיקה שיבק -  בדומה לעלילת ההצגה, המספרת על  חברה שוודית- אולטרה קפיטליסטית שעורכת מבחני ה מיון מ"חוץ לקופסה" לתפקיד במשרדיה בחלל הכחול צהוב השוודי הזה... ואיך נאמר זאת בעדינות בלי לעשות ספוילר, הדברים יוצאים מכלל שליטה עם או בלי תרתי... והם – המועמדים במחזה (וגם השחקנים) נותנים בראבק, נותנים פייט. שעה 45 דקות, הם עוברים "הישרדות איי שוודיה", עכברי מעבדה של החברה תאגידית חזירית, שהתפאורה (שוב בתרתי) משרדת אווירה נעימה ומנומסת, מסודרת ומאורגנת, אלא שמאחורי הקלעים, אנחנו כבר יודעים זה ג'ונגל פיתוח...

על בימוי ההצגה הופקד הפעם אודי פרסי, שחקן נעים וחביב בפני עצמו (אתם בטח נתקלתם בו בלא מעט סדרות וסרטים או בהפסקת הפרסומות האחרונה שלכם, שהוא מקפץ בגלובוס, מוכר לכם את החופשה הבאה עליכם לטובה...) בתיאטרון זו הפעם הראשונה שהוא מביים, בשיחה הטובה אחרי הצגה שיתף באותנטיות כמה הוא נרגש, ואפשר להבין אותו אחרי תהליך חזרות של שלושה חודשים  אינטנסיביים, ועדיין זה עוד קצת ניכר, שזו הצגה הראשונה שביים, אבל איך אמרה המורה להורים - לילד יש פוטנציאל!

בדרך חזרה בסמטאות שכונת התקווה, עם חבר קולגה עיתונאי ובעצמו אחד מחברי הועד המנהל של הסטודיו, תהינו אם זה הבימוי או בחירת המחזה - מותחן פסיכולוגי שוודי מאת ג'ורדי גלסרן  בתרגומו המעניין של תום אבני, ואנחנו בסך הכל בעד השבדים, אבל רגש זה לא הצד החזק של המחזה הזה. אווירת הניכור וגם ניקור לתוך נפשם של הדמויות נשארה סטרילית. בכפפות לא של משי כי אם בכפפות לאטקס, לא הרגשנו את הליטוף הפנימי, זו הייתה חמימות חולפת... כמעט כמו הפרודיה בהצגה עצמה שהלוגו החברה מתכתב לגמרי , עם מה שאולי מזוהה יותר מכל עם האומה הנורדית, הלו היא IKEA  החפצים ארוזים בפצפצים ויש גם אורות נצנצים, וזהירות, זה שביר ולא לשכוח את הלב להפשיר. החיים, אתם כבר בטח יודעים לא תמיד נגמרים ב- HAPPY HOUR  ומוזיקת הסיום בלהיט הכה מוכר של להקת REM  מעבירה איזה עוד מסר על סדרי העדיפויות שלנו בחיים האלה, עם אלה החיים... ולפינאלה ההצגה וגם כתבה לא תמיד צריך פאנץ' – אבל בהצגה זה נגמר יפה, מילת הסיום - הזוי - יושבת שם טוב, כמו המציאות שלנו, לא?...

קישור לרכישת כרטיסים: https://did.li/vuUTY